שמירה על קשר דורשת מאמץ וזמן, כמו כל יחסים - זו השקעה.
רמת הקשרים עם הרבה מהאנשים בארץ קצת מתרופפת בתקופת הפוסט וזה טבעי. עם כל אמצעי התקשורת, שמירה על קשר כביכול נראית קלה. למעשה צריך להתמודד עם הפרשי שעות ולוח זמנים צפוף ולא תמיד מוצאים את הזמן. זה קצת מצער, אבל בזמן הפוסט מצליחים להבין מי האנשים שחשוב לשמר איתם את הקשר ומי בעדיפות שניה ושלישית.
קליטת המשפחה - בן/בת הזוג
(בארה"ב) להגיש בהקדם טפסים לאישור עבודה ל 2J. לבקש J-1 לא יותר משנתיים כדי להיות זכאים לפטור ממס שמגיע לישראלים שעובדים בארה״ב עד שנתיים. אם אפשר לבקש J-1 לא פחות משנתיים, כדי שהבן זוג יהיה אטרקטיבי למעסיקים שנרתעים אם האישור עבודה הוא לזמן קצר בלבד.
בני ובנות הזוג תחת הרבה לחץ בחודשים הראשונים של המעבר ולרוב הם עושים הקרבה מקצועית אדירה. חשוב לזכור שזה שכרגע הם לא עובדים זה לא אומר שהם ב"חופש" ולכן כל הנטל של טיפול בילדים ובבית צריך ליפול עליהם. כשאני הגעתי עם משפחתי לסינסינטי, אני ובעלי הקצבנו זמן (במקרה שלנו 7 חודשים) וקבענו שאם בעלי לא יסתדר עם עבודה וירגיש מרוצה במשך הזמן שהקצבנו, פשוט נחזור לישראל.
איך להקל על קליטת בן/ת הזוג? - לדעתי זו אחת הנקודות החשובות ביותר, אם לא החשובה ביותר בהכנה לקראת המעבר. בעבר נתקלתי בכמה מקרים בהם זוגות, ובעיקר משפחות נאלצו לחזור לארץ לפני תום תקופת הלימודים של אחד מבני הזוג מכיוון שבן/בת הזוג לא הצליחו להתאקלם במקום החדש. לדעתי אפשר לפתור חלק גדול מהבעיה על ידי הכנה מראש של שני בני הזוג, בעיקר מבחינה פסיכולוגית. הסטודנט/ית צריך להפנים שלבן/בת הזוג (בשביל הפשטות אקרא לו/ה צד ב׳) הולך להיות קשה. במקרה הטוב לצד ב׳ תהיה תקופה של כ 3-4 חודשים בהם הוא לא יוכל לעבוד, כלומר זמן מת שצריך למלא בעיסוקים משמעותיים אחרים, ובמקרה הרע אותו צד ב׳ לא יוכל לעבוד כלל במשך כל תקופת השהות בחו״ל. על פניו נשמע נהדר - לא לעבוד במשך שנתיים שלוש, אבל זה קשה. לא רק כלכלית, אלא פסיכולוגית. עבודה מהווה חלק מהותי מהמשמעות שלנו. תקופה ארוכה ללא עבודה ולעתים מבלי למצוא עיסוק משמעותי אחר תגרור תסכול, יאוש, ורצון לחזור לישראל. שיחה (ואף שיחות) ארוכה על אפשרות כזו לפני המעבר תוכל לעזור לפזר מעט את הערפל, ותעזור לשני בני הזוג להבין את הקשיים העומדים בפניהם. שיחות כאלו יעזרו גם לסטודנט/ית להבין לקראת מה הזוג הולך, ולחפש דרכי התמודדות עוד בטרם המעבר.
הטיפ הכי חשוב שלי - הכלל שאני קיבלתי לפוסט מוצלח הוא ״בן זוג מרוצה = פוסט מוצלח״. תעשו כל מה שניתן שבן הזוג שלכם יאשר ויאהב את המקום אליו אתם מגיעים. ככל שלבן/בת הזוג יהיה טוב יותר לכם יהיה יותר קל וכיף להתרכז במדע.
1. (ארה"ב/קנדה) - הגישו בקשה לויזת עבודה לבן/ת הזוג – חשוב שלבן/ת הזוג יהיה מה לעשות ושהם גם ינסו לקדם את הקריירה שלהם ולא ישבו בבית. 2. על מנת להקל על הנחיתה והקליטה ולמצוא חברים צרו קשר עם קהילות של ישראלים (דרך סיינס אברוד, IAC, וכו') וגם עם ארגונים של יהודים אמריקאים (יהודים אמריקאים מאד נחמדים לישראלים, רק זכרו את הבדלי התרבות).
קליטת המשפחה - הילדים, בתי ספר וגנים
אני בעיקר התרשמתי מהאווירה שיש בבית ספר והקשר בין ההורים, מורים ותלמידים. אני התרשמתי מהבית ספר כשראיתי תלמידים שמחבקים בבוקר את המורה ומנהל שמברך את כל הבאים בכניסה ואפילו יודע את כל שמות התלמידים. הרבה מהחברים החדשים שלכם יהיו ההורים מהגן/בית הספר ולכן כדאי לבחור גן/בית ספר שקרוב יחסית הביתה.
כשמגיעים עם ילדים שנכנסים למסגרות חשוב לוודא שכל החיסונים בוצעו עפ״י דרישות משרד הבריאות האמריקאי, וברשותכם פנקס חיסונים עם שמות החיסונים באנגלית. אחד השיקולים בבחירת אזור מגורים הוא רמת בית הספר שאליו משויך אזור המגורים. בכל מדינה בארה"ב בתי הספר מדורגים בצורה שקופה הפתוחה לציבור. שווה לבדוק את דירוג בית הספר באזור מגוריכם הצפוי. תשקיעו בקליטה של הילדים, אבל אל תדאגו להם. הם מסתדרים בכל מקום, וכשמגיעים לפוסט הם הראשונים להתאקלם. אלה (מנהלת אזורית של מרכז סיינס אברוד ב-UC Davis)
