טראומה ממין שונה – על הבדלים בין זכרים לנקבות בפגיעות ועמידות בפני טראומה // ד״ר מעיין קריספיל-אלון

בשיתוף עמותת מדע גדול בקטנה

בקטנה: האם אנשים מסוימים עמידים בפני טראומה ואנשים אחרים לא? מחקר חדש מצא כי מולקולות miRNA קשורות להבדלים בין זכרים לנקבות במידת העמידות בפני טראומה. לממצא זה חשיבות בפיתוח אבחון, טיפול ותרופות מותאמי מגדר.  

מתח נפשי על רקעי חברתי הוא חלק מחיי היום-יום שלנו – למשל חוויה של הצקה בבית הספר או בעבודה, אובדן של אדם קרוב, או התעללות פיזית או מינית. אומנם שאנשים רבים חווים מתח ואף אירועים טראומטיים, אך התגובות האישיות לחוויות אלו יכולות להיות שונות מאוד זו מזו. ישנם אנשים אשר יצליחו להתגבר על הטראומה או אף להתחזק בעקבותיה, ואילו אחרים עלולים לסבול מהפרעות נפשיות בעקבות טראומה. חוקרים אשר רוצים לעזור לאנשים המתמודדים עם הפרעות כאלו, מנסים להבין את המנגנונים הנוירוביולוגיים הקשורים למידת העמידות או הפגיעות של כל פרט בפני טראומה. הבנה של מנגנונים אלו תוכל לעזור בעתיד בפיתוח שיטות מדויקות יותר לאבחנה וטיפול [1].

בנוסף להבדלים אישיים ייחודיים במידת הפגיעות מטראומה, כיום ידוע גם שגברים ונשים אינם מגיבים באופן זהה לטראומה [2-4]. לדוגמה, נשים נוטות פי שניים יותר מגברים לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית ( Post-Traumatic Stress Disorder, PTSD ) לאחר אירוע טראומטי [5-6]. נשים גם חוות תסמינים חמורים ומתמשכים יותר בהשוואה לגברים. מכאן, אפשר להניח שיש הבדלים בין גברים לנשים במנגנונים הביולוגיים הקשורים לתגובה לטראומה, הנחה שנתמכת על ידי ממצאים שונים על הבדלים גנטיים, הורמונליים וחיסוניים [7-9]. אנחנו יודעים, אם כן, שהתגובות לטראומה הן אינדיבידואליות, ושנשים וגברים מגיבים באופן שונה. מה שעדיין לא ברור הוא הקשר שבין מין ומגדר לבין התגובה האינדיבידואלית לטראומה. במילים אחרות, האם המנגנון הקובע את מידת הפגיעות והעמידות אצל נשים שונה מהמנגנון המקביל אצל גברים?

במחקר שהתפרסם לאחרונה [10] נערכו במעבדה של פרופסור גל ריכטר-לוין מאוניברסיטת חיפה ניסויים שבחנו מנגנונים של עמידות ופגיעות בפני טראומה בזכרים ונקבות של חולדות. המחקר התמקד בסוג מסוים של מולקולות miRNA, אשר נמצאו קשורות להפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה ו-miRNAs .PTSD הן מולקולות RNA קטנות, אשר מפחיתות ביטוי של גנים מסוימים. בשונה מהמידע הגנטי ב-DNA שאינו מושפע מהסביבה, מולקולות miRNA יכולות להיות מושפעות גם מגורמים סביבתיים, למשל מתח בעקבות טראומה.

במחקר הנוכחי רצינו לבדוק אם יש הבדל ברמות miRNAs בין פרטים עמידים בפני טראומה לבין פרטים פגיעים, ואם מנגנונים אלו שונים בין זכרים ונקבות. לשם כך חשפנו חולדות (זכרים ונקבות) לטראומות בילדות, בבגרות, או גם בילדות וגם בבגרות. החשיפה לטראומה בנקודות הזמן השונות אפשרה לנו לבדוק את מידת ההשפעה של שלב התפתחות על הפגיעות והעמידות בפני טראומה, וכן את מידת ההשפעה של חשיפה לטראומה אחת לעומת חשיפה לשתי טראומות. ארבעה עשר יום לאחר החשיפה בחנו מדדים שונים בהתנהגות של החולדות, שמצביעים על חרדה (לדוגמה זמן עמידה במקום ללא תזוזה לעומת זמן התרוצצות חופשית). לפי מדדים אלו סיווגנו את החולדות לפרטים שהושפעו מהטראומה (פגיעים) וכאלו שלא הושפעו מהטראומה (עמידים). מצאנו כי השיעור של זכרים פגיעים היה גבוה יותר בקרב הקבוצה שנחשפה לשתי טראומות (בילדות ובבגרות) בהשוואה לקבוצות שנחשפו לטראומה אחת בלבד, ולקבוצת הביקורת, שלא נחשפה לטראומה. לעומת זאת, שיעור הנקבות הפגיעות עלה באותה מידה אחרי טראומה אחת (בילדות או בבגרות) ואחרי שתי טראומות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.

לאחר מכן, בחנו אם יש הבדלים ברמות ביטוי של miRNAs בהיפוקמפוס (אזור במוח אשר משתתף בתהליכי למידה וזיכרון) בין חולדות שסווגו כעמידות לחולדות שסווגו כפגיעות, והשווינו בין זכרים לנקבות. מצאנו כי בקרב חולדות זכרים שנמצאו עמידים לטראומה, רמות ה- miRNAs בחלק הגבי והגחוני של ההיפוקמפוס היו גבוהות בהשוואה לזכרים הפגיעים, ואילו בנקבות נמצאה מגמה הפוכה – רמות ה-miRNAs בחלק הגחוני של ההיפוקמפוס היו גבוהות יותר דווקא בחולדות הפגיעות. מכך ניתן להסיק שישנם מנגנונים של עיבוד זיכרון של טראומה אשר משפיעים על פגיעות ועמידות לטראומה באופן שונה אצל זכרים ואצל נקבות.

כדי לבדוק אם ניתן להשפיע על העמידות והפגיעות אצל זכרים ונקבות, השתמשנו במניפולציית עיכוב, המאפשרת להוריד באופן מלאכותי את רמות הביטוי של miRNAs. החולדות שעליהן עשינו את המניפולציה נחשפו לאותן טראומות כמו בניסוי הקודם. מצאנו שבעקבות עיכוב ה-miRNAs השתנו מגמות הפגיעות והעמידות אצל זכרים ונקבות, כך ששיעור הזכרים הפגיעים עלה, ואילו שיעור הנקבות הפגיעות ירד. ממצאים אלו מחזקים את ההנחה שמולקולות ה-miRNAs שנבדקו בניסוי פועלות באופן שונה אצל זכרים ונקבות, ושניתן להשפיע על התפקוד שלהן באמצעות מניפולציה.

במחקרים עתידיים ניתן יהיה לבחון איך הבדלים מסוג זה באים לידי ביטוי אצל בני אדם; האם יש הבדלים בין גברים לנשים במנגנונים הקובעים עמידות ופגיעות בפני טראומה. אם אכן זה המצב, יהיה צורך להתאים מגדרית את האבחון של הפרעות נפשיות הקשורות לטראומה, וגם את הטיפול בהן. חשוב להדגיש שה-miRNA הוא רק חלק מהמנגנון הנוירוביולוגי הקשור בעמידות ופגיעות בפני טראומה, מנגנון אשר כולל מערכות רבות המשפיעות יחדיו על תפקודו של המוח ועל ההשפעות הנפשיות הנלוות לכך.

ד״ר מעיין קריספיל-אלון היא פוסט-דוקטורנטית בבית הספר לרפואה ע״ש אלברט איינשטיין בניו יורק. היא חוקרת את המנגנונים הנוירוביולוגים במוח שקשורים בזיכרון אפיזודי ואת ההשפעות שלהם על התמודדות עם אירועים טראומטיים.

 

מקורות והרחבות

[1] מאמר סקירה על מנגנונים נוירוביולוגיים של עמידות לאחר חשיפה לטראומה

[2] מאמר סקירה על מנגנונים פוטנציאליים המניעים את ההבדלים בין המינים בתגובה ללחץ

[3] מאמר סקירה על הבדלים בין המינים בתגובה לפחד וחרדה

[4] מאמר על הבדלים בין המינים בעקבות חשיפה לטראומה בילדות

[5] מחקר ניסויי בנושא השכיחות של התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות חשיפה לסוגים שונים של טראומה

[6] הבדלים בין המינים בפיתוח הפרעת דחק פוסט-טראומטית

[7] מחקר ניסויי העוסק באבחון PTSD אצל נשים, זיהוי סימפטומים וטיפול תרופתי

[8] מאמר העוסק בחוסר ויסות של המערכת ההורמונלית ומערכת החיסון לפני התפתחות PTSD ולאחריה

[9] השפעה של הורמונים על מנגנונים של תגובה ללחץ בהפרעות מבוססות חרדה, בהקשר של הבדלים בין המינים

[10] המאמר שעליו נכתב הפוסט

*******

ד״ר מעיין קריספיל-אלון היא פוסט-דוקטורנטית בבית הספר לרפואה ע״ש אלברט איינשטיין בניו יורק. היא חוקרת מנגנונים נוירוביולוגים במוח הקשורים בזיכרון אפיזודי ואת ההשפעות שלהם על התמודדות עם אירועים טראומטיים. היא התחילה את דרכה האקדמית בלימודים לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ובמהלכם הבינה שהיא יכולה לשלב את הפסיכולוגיה עם אהבה נוספת שלה –  ביולוגיה. מעיין חברה ב- Science Abroad ומנהלת את תוכנית המנטורים.

 

ראיון עם מעיין קריספיל-אלון

 

ספרי לנו מי את?

מגיל צעיר הסתקרנתי מהאופן שבו ההיבט הפיזיולוגי וההיבט הרגשי שלובים זה בזה, כשהבנתי שאני יכולה לשלב את שני העולמות הללו, המשכתי ללימודי מדעי המוח”. ד”ר קריספיל-אלון היא בוגרת תואר שני ושלישי ללימודי מדעי המוח באוניברסיטת, בהנחייתו של פרופסור גל ריכטר-לוין. “במהלך הדוקטורט התעסקתי בחקר המנגנונים הנוירוביולוגיים הקשורים להפרעות חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). המחקר שאב אותי, וידעתי שאני רוצה להמשיך לחקור ולהרחיב את הידע שלי בתחום, לגלות תחומי מחקר חדשים ולהיחשף לצורות חשיבה שונות.

 

למה יצאת לחו״ל? מה היו השיקולים בבחירת  המקום לפוסט-דוקטורט? 

יצאתי להשתלמות פוסט-דוקטורט במטרה להכיר טכנולוגיות וגישות חדשניות ביותר, ולשתף פעולה עם חוקרים רבים וחשובים בפרויקטים פורצי דרך. המעבדה שבה אני נמצאת כיום מצוידת בטכנולוגיות ומכשירים מתקדמים ביותר, המאפשרים לי לייעל את הניסויים והניתוח למחקר המוצע. בנוסף, השהייה בארצות הברית והעבודה במוסד אקדמי מוביל יועילו להתפתחותי האקדמית, דרך חשיפה לתרבות האקדמית האמריקאית והיכרות עם נורמות מקצועיות ותהליכי חשיבה מדעיים מגוונים. חוויה זו תעשיר את החשיבה האקדמית שלי ותתרום ליכולתי להוביל פרויקטים ושיתופי פעולה בינלאומיים בעתיד.

 

נחזור למחקר שלך, האם תרופות לחרדה הנמצאות כיום בשוק פועלות על מולקולת ה- miRNA?

“לא. כיום תרופות פסיכיאטריות פעולות על מוליכים עצביים מסוימים במוח, ולא ברמת ה-miRNA. אנחנו חושבים שהמחקר בתחום יוביל בעתיד לפיתוח תרופות חדשות ויעילות, שישפיעו על המנגנונים שמעורבות בהם מולקולות miRNA. כרגע זה עדיין ברמת המחקר הבסיסי.”

 

העבודה שלך מדגישה הבדלים מגדריים בטיפול. האם הרגולציה עבור אישור תרופות דורשת ניסויים בזכרים ובנקבות?

כן. בשנים האחרונות סוכנויות רגולטוריות, למשל ה-FDA, דורשות בדרך כלל לאסוף נתונים הקשורים למגדר במהלך מחקר ופיתוח, על מנת להעריך את הבטיחות והיעילות של תרופה עבור כל האוכלוסיות. הסיבה לכך היא שגברים ונשים עשויים להגיב באופן שונה לתרופות, בשל הבדלים פיזיולוגיים, הורמונליים וגנטיים.

 

 מה את אוהבת לעשות כשאת לא עוסקת במחקר ?

לטייל בטבע, להאזין לפודקאסטים, לקרוא ספרים, יוגה ומדיטציה. בנוסף, אני אוהבת מאוד את ספריו של ארווין יאלום. קראתי את כל ספריו, והם היו השראה משמעותית עבורי.

 

מה התוכניות שלך לעתיד? 

להקים מעבדה משלי, כדי להמשיך את המחקר שלי באקדמיה. אני מקווה לקדם הבנה של המנגנונים הגורמים להפרעות פסיכיאטריות תוך התמקדות בהבדלים בין נשים לגברים. בנוסף, אני רוצה להעביר את הידע שרכשתי במהלך השנים לדורות הבאים ולהמשיך ללמוד וללמד.

 

מה הדבר הכי משמעותי שלמדת בתקופת הפוסט, החוויה הכי משמעותית?

הדבר שאני לוקחת איתי זה ללכת אחר הרצון והתשוקה, במקביל לקשיים ולאתגרים. למדתי להסתכל על האתגרים כתהליך והזדמנות ללמידה. למדתי להתמיד במה שאני אוהבת.

 

איזה טיפ או עצה היית נותנת לפוסטדוק.ית מתחיל.ה? 

סקרנות, מוטיבציה ותשוקה הן תכונות חשובות בדרך שהיא קשה, מלאת כשלונות ולא פשוטה. לכן חשוב מאוד לבדוק מה באמת מסקרן ומושך אותך, כי התשוקה לנושא המחקר עוזרת לעמוד באתגרים. פרט לתוצאות, גם הדרך חשובה מאוד: אני לומדת מכל התנסות חדשה ומרגישה שאני מתפתחת כחוקרת וגם כאדם. כדאי גם לזכור שזו הזדמנות נהדרת להכיר מקומות ואנשים חדשים ולנצל את הזמן לטיולים וחוויות שיישארו איתכם כל החיים.

כתבות דומות

🔆 הרשמה לוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה 🌍

26-25 בספטמבר 2024, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ️ לאתר הוועידה, לצפייה בתוכנייה ולהרשמה קוד...

הסיבים שמגנים על המושבה // ד״ר אלעד ארד

בשיתוף עמותת מדע גדול בקטנה ביופילם הוא צבר חיידקים שמתאגדים יחד במבנה...

ראיון עם מדען חוזר – ד”ר ערן בלכר

משרה נוכחית – ראש המעבדה לחקר הקשר בין המוח והמעי, המחלקה לכימיה...

התפרסמו הקולות הקוראים לתוכניות “בראשית” ו”אור” (אופק רחוק) לקידום השבת חוקרים מצטיינים מחו”ל

שותפים במימון שתי התוכניות הקרן הלאומית למדע, מל”ג-ות”ת, משרד העלייה ו הקליטה...

המרכז לקליטה במדע מחפש יועצות.ים מומחים

המרכז לקליטה במדע מחפש אתכם כיועצים מומחים, לליווי וסיוע למדענים עולים ותושבים...

עלה לאויר פורטל משרות המחקר החדש של האוניברסיטה העברית

עלה לאויר מאגר משרות מחקר מרכזי המציג באופן עדכני ונגיש מודעות לגיוס...

אירועי חרם והשפעותיהם על האקדמיה הישראלית

נתקלת באירוע של חרם אקדמי שהתרחש בכנס / בקמפוס / בעת הגשת...

התפרסם הקול הקורא של קרן BARD (קמ”ח) להצעות ב-2025

קרן BARD (קמ”ח)  נרגשת להכריז על מספר הזדמנויות מימון למענקי מחקר ומלגות...

תחרות חדשנות למלחמה באנטישמיות // ד”ר רועי צזנה

השנה היא שנת 2024. בערים המתקדמות בעולם אפשר למצוא מכוניות אוטונומיות על...