משרה נוכחית –

ראש המעבדה לחקר הקשר בין המוח והמעי, המחלקה לכימיה ביולוגית, מכון סילברמן למדעי החיים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?

את עבודת הדוקטורט עשיתי בנוירוביולוגיה, במסלול המחקרי לתלמידים מצטיינים של אוניברסיטת תל-אביב, במסגרתה חקרתי מעורבות של תאי חיסון במחלות מוחיות. במהלך הדוקטורט הבנתי שלמרות המחקר האדיר שנעשה על המוח ועל מחלות ניווניות של מערכת העצבים, עדיין יודעים ממש מעט על הסיבות והמנגנונים שבבסיסן. זה הוביל אותי להתעניין בקשר שבין גורמים סביבתיים, מערכת העיכול, תאי החיסון והמוח. כיום משתרשת ההבנה שלא מספיק לחקור את המוח בלבד כדי להבין את המחלות המוחיות המורכבות הללו. בשל כך, המשכתי לפוסט-דוקטורט במכון ויצמן, שם חקרתי את הקשר בין חיידקי המעי לטרשת אמיוטרופית צידית (ALS) במעבדה של פרופ׳ ערן אלינב. במסגרת מחקר זה, גילינו קשר חדש בין חיידקי המעי, מולקולות קטנות שהם מפרישים והשפעתן על התקדמות המחלה בעכברים, עם ממצאים ראשוניים מאוד בחולים אנושיים. אז הבנתי שהתחום שמעניין אותי הוא הקשר בין איברי הגוף השונים, ובמיוחד התקשורת בין מערכת העיכול והמוח, וכיצד אנחנו יכולים ללמוד ממנה על המנגנונים של מחלות נוירולוגיות. בגלל שגורם הסיכון הגדול ביותר לרוב המחלות הנוירולוגיות, כמו אלצהיימר, פרקינסון, ALS, שבץ מוחי וגידולים במוח, הוא גיל מבוגר, היה לי חשוב ללמוד את תחום הביולוגיה של ההזדקנות. לכן המשכתי לפוסט-דוקטורט שני באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שם המשכתי ללמוד את ההשפעה ההדדית בין המעי למוח, בעיקר בהקשר של הזדקנות.

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך?

כיום אני משלב במחקר במעבדה שלי את כל תחומי הידע שרכשתי בדוקטורט ובשני הפוסט-דוקטורטים. אנחנו חוקרים את הקשר בין המעי למוח בזקנה ובמחלות מוחיות. המחקר שלנו משלב תחומים שונים כמו ביולוגיה של המעי ומטבוליזם, אימונולוגיה (חקר מערכת החיסון), מיקרוביולוגיה וחקר המיקרוביום וכמובן, נוירוביולוגיה.

מהן המטרות המדעיות שלך?

המטרה שלנו היא להבין איך מערכות הגוף מתקשרות – ובמיוחד את התקשורת בין המעי למוח. ההבנה הזו תאפשר לנו לפענח מנגנונים של מחלות נוירולוגיות שעד כה לא היו ידועים, לתכנן דרכי מניעה למחלות הללו – למשל דרך אבחון מוקדם, תזונה ופרוביוטיקה, ובמיוחד – לאתר מסלולים ביולוגיים במעי שיכולים לשמש מטרות לפיתוח תרופות למחלות נוירולוגיות.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאתה מעוניין בקריירה אקדמית?

מאז ומעולם התעניינתי בטבע הסובב אותנו, בשאלה: כיצד פועל הגוף? ובכל מיני תופעות שממשיכות לסקרן אותי. תמיד התעניינתי במדע. לא היה צורך באירוע מסוים בשביל למשוך אותי פנימה.

מה הוביל להחלטה לחזור לישראל?

ישראל היא הבית שלי. בכל מקום אחר ארגיש זר, אפילו אם התנאים יהיו מצוינים. אני מחובר מאוד למשפחה ולחברים, לעברית, למנטליות הישראלית הישירה ופורצת הגבולות. אני חושב שאי ההליכה בתלם שמאפיין ישראלים, הדחף לערער על חוקים ועל דוגמות ולנסות לאתגר ולעקוף מכשולים – הם יתרונות גדולים מאוד במדע. אם אנחנו רוצים לפרוץ גבולות ידע, לגלות תופעות חדשות ולהיות בעלי יכולת חשיבה מקורית וכושר המצאה – ישראל היא עדיין המקום לכך. יש לי כאן תחושת שליחות, מחויבות חברתית ושייכות שלא תהיה לי בשום מקום אחר.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה? האם עברת הליך בארה”ב או שרק בישראל?

הגשתי מועמדות למשרה אקדמית רק בישראל. הראיונות נערכו בתקופת הקורונה, והיו לי חששות רבים ואי-וודאות שמא הביקורים האישיים וההרצאות הפרונטליות יתבטלו, ואאלץ לעבור את התהליך מרחוק. למזלי, זה לא קרה, והביקורים באוניברסיטאות היו מרגשים, מעניינים ומהנים. זו הזדמנות מצוינת לפגוש חוקרים מעולים בתחומים שונים, להכיר ולהציג את עצמי, להיחשף למחקר של אנשים ואפילו לייצר בסיס לשיתופי פעולה עתידיים.

מהם האתגרים איתם אתה מתמודד בחזרה לארץ ובהקמת מעבדה – אישית ומקצועית?

לא קל לעבור מדינה עם שלושה ילדים קטנים, גם כאשר חוזרים הביתה. בת זוגי ואני מקימים בו זמנית מעבדות מחקר באוניברסיטה העברית. זה מרגש ומורכב להקים קבוצת מחקר; הדבר מצריך למידה מהירה של תחומים רבים, כמו גיוס אנשי צוות, רכישת ציוד, אתגרים בתחום התכנון והבינוי של המעבדה, גיוס תקציבי מחקר, הוראת קורסים והנחיית סטודנטים, הקמת תשתיות מחקר נלוות, יצירת שיתופי פעולה חדשים ועוד. האתגר הגדול בעיני הוא לשלב בין כל התחומים, להבין שלפעמים קצב המחקר מואט כי צריך להכשיר סטודנטים שילמדו לבצע את הניסויים בלי רקע מוקדם וכמובן – לשלב את העומס הרב בעבודה עם חיי משפחה וגידול ילדים.

כיצד עבר תהליך הקליטה באוניברסיטה? האם קיבלת ליווי כלשהו בהקמת המעבדה ובקליטה למחלקה?

תהליך הקליטה באוניברסיטה היה חלק ומוצלח מאוד. המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית משקיע משאבים רבים, זמן ותשומת לב בבחינת המועמדים ובקליטה מוצלחת, וזה ניכר משנה לשנה. המכון מציע לרשות המועמדים מעבדה זמנית, בה ניתן לחקור עד שתהליך הבינוי של המעבדה הקבועה יושלם. במקביל, תכנון המעבדה מתבצע בסיוע אשת מקצוע המומחית לכך מטעם האוניברסיטה, וראש הפרויקט שאחראי על ההוצאה לפועל של בניית המעבדה היה מקצועי ומהיר, ויחד מצאנו פתרונות לאתגרים שצצו בדרך. מבחינה אישית, המכון למדעי החיים מצוות לנקלט חדש איש סגל בכיר – מעין חונך אישי, שניתן להתייעץ אתו בנוגע לכל עניין בתחילת הדרך. מעבר לכך, הסביבה במכון כל כך תומכת, וראשי המעבדות, הצוות המנהלי והטכני כל כך טובים, עוזרים ונחמדים, שלכל בעיה מוצאים מיד פתרון.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסט דוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?

להשקיע כמובן במחקר. ללא פרסומים מדעיים מצוינים, ותגליות שניתן להמשיך לחקור ולבסס עליהן קריירה מדעית יהיה קשה להמשיך בתחום. כדאי לחשוב לקראת אמצע, או סוף תקופת הפוסט-דוקטורט על השאלות: מה אני רוצה לחקור במעבדה שלי? מהי הזהות המחקרית שלי? מה מייחד אותי מאחרים? מה אני תורם לתחום? ככל שתקדימו לענות על השאלות האלה, יתחוור לכם מה עליכם לעשות כדי לבסס את מקומכם כחוקרים מובילים בתחומכם. כדאי להתייעץ עם כמה שיותר חוקרים לאורך הדרך ולשמוע עצות על המסלול שכל אחד עבר.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך אתה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?

לדעתי, אין מנוס מכך שתכנית הדוקטורט תצטרך להשתנות. אינני חושב שצריך להיות שינוי רדיקלי – עדיין רוב הדוקטורט במדעים הניסויים יהיה מבוסס על עבודת מעבדה, ניתוח תוצאות ניסויים ופרסום מאמרי מחקר, אבל כדאי להוסיף לתכנית ההכשרה קורסים וסדנאות תומכים כגון: בניית קורות חיים אקדמיים ולתעשייה, הרצאה ועמידה בפני קהל, מיומנויות ״רכות״, נטוורקינג, חשיפה לתעשיה, הכנה לפוסטדוקטורט ועוד. צריך לשאול בשלב מוקדם יחסית של הדוקטורט (לדעתי, כדאי להתחיל בשנה השלישית) – לאן אני מתכנן להגיע? למחקר? להוראה? להשתלבות בתעשייה? מנהל ומדיניות ציבורית? ושהמוסד האקדמי המכשיר יוכל לסייע בהכוונה ובנתינת כלים מתאימים להגשמת היעד.

כחבר סיינס אברוד, האם הפעילויות שהעמותה מציעה לדוקטורנטים ולפוסט דוקטורנטים בחו”ל סייעו לך? אילו פעולות מצאת במיוחד תורמות לך אישית?

הפעילויות שסיינס אברוד מארגנת סייעו לי מאוד במהלך השהות בחו״ל: פרסמנו כתבה על המחקר שלי דרך העמותה שחשפה אותי להרבה חוקרים בתחום, השתתפתי בשני סימפוזיונים של העמותה שסייעו לי בקבלת המשרה, קיבלתי מהעמותה סיוע במימון הטיסה לארץ לצורך הראיונות למשרה ועוד. החלק החשוב ביותר הוא הקשר למדענים הישראליים בחו״ל, הידיעה שיש למי לפנות בכל נושא, יש ממי לקבל עזרה ואפשר להכיר ולהתייעץ עם אנשים עם תחומי עניין משותפים.

כחוקר במחלקה שמגייסת בימים אילו חוקרים, האם יש דגשים שתוכל להציע למי שמעוניינים להגיש אפליקציה על תחומים שמחפשים אצלכם או בעצות בכל היבט אחר?

הפרמטר החשוב ביותר הוא מצוינות מדעית וחדשנות. בהנחה שהמועמדים בנו תיק שמדגיש זאת, העצה שלי היא לפעול כדי להכיר היטב את המקום אליו ניגשים להתראיין – לקבוע שיחות עם חוקרים חדשים וותיקים במחלקה אליה מתראיינים, לחשוב אילו קורסים הייתם רוצים ו/או יכולים ללמד באותו מוסד? אילו תשתיות מחקר אתם צריכים וכיצד תממשו אותם במוסד? אילו מקורות מימון יעמדו לרשותכם? מהי תכנית ההכשרה במעבדה וכמה סטודנטים יהיו בה בשנים הראשונות? מה כל סטודנט יחקור? ועוד. ככל שתעמיקו לחשוב על ההיבטים המעשיים של המחקר שלכם, כך יתקבל הרושם שאתם בשלים להיות ראשי מעבדות.

לקול הקורא שלך מכון סילברמן למדעי החיים