ראיון עם מדען חוזר – עם ד”ר בן מעוז

משרה נוכחית –

חבר סגל בכיר במחלקה להנדסה ביו-רפואית ובית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.

אתר המעבדה: www.maozlab.com

 

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?

השלמתי את הדוקטורט שלי עשיתי בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב. עבדתי על תחום של ננו-אופטיקה, שבו ניסינו לשלוט על התנהגות של גלי אור על ידי ננו-מבנים, על מנת לקבל תופעות מיוחדת.

את הפוסטדוק שלי בהארוורד ביצעתי בתחום של הנדסה ביו-רפואית בשימוש בכלים של הנדסת רקמות על מנת ללמוד על הפיזיולוגיה האנושית.

 

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך?

מעל 60% מהתרופות שעוברות בהצלחה ניסויים בבעלי חיים נכשלות בבני אדם.

אנו מנסים לפתור את הבעיה, על ידי כך שאנו מפתחים מודלים מתקדמים לחקר הפיזיולוגיה האנושים בעזרת טכנולוגיה המכונה Organs-on-a-Chip.

אנחנו משתמשים בכלים אלו לחקור תופעות הקשורות לתפקוד המוח ואיברים אחרים. העבודה מתמקדת גם בשימוש בכלים הנדסיים (הדפסות תלת מימד של מבנים ותאים), כלים אופטיים (מיקרוסקופיה) וכלים ביולוגים (IPSC) על מנת לדמות את האינטרקציה המורכבת בין הרקמות השונות וללמוד עליהן במצבים של מחלות שונות.

אנחנו תמיד פתוחים לאנשים עם מוטיבציה לפרוייקטים מאתגרים. כרגע אנחנו בעיקר מחפשים פוסטדוקים עם רקע ב-IPSC.

 

מהן המטרות המדעיות שלך?

יש לנו מספר מטרות:

  1. פיתוח כלים שיאפשרו פיתוח מהיר יותר, יעיל יותר וזמין יותר של תרופות.
  2. שימוש בכלים אלו על מנת להבין כיצד עודף סוכר משפיע על המוח.
  3. בניית מודלים של פרקינסון לרפואה מותאמת אישית.
  4. הבנה כיצד כוויות משפיעות על המטבוליזם של הגוף.

 

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאתה מעוניין בקריירה אקדמית?

ההבנה הייתה כבר מהתואר הראשון. פשוט ראיתי איזה כיף זה החופש לחקור.

כמו שהמרצה שהיה לי לכימיה אורגנית אמר: מדען זה ילד שלא רוצה להתבגר. וזה ממש מרגיש לי ככה. הרצון לחקור, לעשות דברים פורצי דרך שיש להם משמעות, יחד עם היכולת וחופש לבחור מה שמעניין אותך.

 

מה הוביל להחלטה לחזור לישראל?

הציעו לנו משרות גם בישראל וגם בארה”ב.

ההחלטה נבעה מזה שבישראל יש חברי ילדות ומשפחה. בדיעבד, זה ממש הצדיק את ההחלטה שלנו.

 

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה? האם עברת הליך בארה”ב או שרק בישראל?

התהליך אף פעם לא פשוט.

גם אני וגם אישתי (יסמין מרוז, https://www.merozlab.com/ ( חיפשנו משרה באותו הזמן.

זה תהליך מורכב, מלחיץ עם המון חוסר וודאות.

לשמחתנו זה הסתיים לא רע J.

התראיינו גם בארץ וגם בארה”ב. התהליך שונה מאד בין המקומות. גם במה ששואלים, באינטרקציה ובמה שמקבלים.

בסופו של דבר, האקדמיה בישראל נותנת תנאים מעולים בהשוואה להרבה מקומות בעולם.

 

מהם האתגרים איתם אתה מתמודד בחזרה לארץ ובהקמת מעבדה – אישית ומקצועית?

ואו. יש מיליון.

אז קודם כל יש את כל עניין המעבר. לוקח זמן להתאקלם, למצוא זמן למשפחה, גנים, חברים, דירה, זוגיות וזמן לעצמך. בדרך כלל באותו הזמן מתחילים גם לכתוב גרנטים, ככה שזה מאד לחוץ בהתחלה.

מיד גם מתחילים לחפש סטודנטים, אנשי מחקר, קניית ציוד שיפוץ מעבדה, הכנת קורסים והרשימה עוד ממשיכה.

זה נשמע מלחיץ, וזה לא פשוט, אבל בסופו של דבר זה מאד כיף כי אתה עושה את זה למעבדה של עצמך. אתה מרגיש שאתה מקים משהו שהוא שלך – שהוא ייחודי – אבל זה בהחלט דורש תמיכה של שני בני הזוג.

במקרה שלי התברכתי ביסמין שמאד תמכה ותמיד מצאנו את הזמן שכל אחד יוכל לדאוג למעבדה שלו. לפעמים יש מצבים מורכבים שפחות פשוט לתמרן.

 

כיצד עבר תהליך הקליטה באוניברסיטת תל אביב? האם קיבלת ליווי כלשהו בהקמת המעבדה ובקליטה למחלקה?

אין מילים. כל מי שפניתי אליו לעזרה תמיד עזר.

התמזל מזלנו שהמחלקה שלנו קלטה 4 חברי סגל חדשים, ותמיד היינו יחד והתמודדנו עם הדברים יחד. הפקולטה מאד ניסתה לעזור לנו.

חשוב לזכור שהאוניברסיטאות משקיעות בחוקרים המון כסף, ויש לאוניברסיטה רצון עז שהחוקר יצליח.

היו לנו ימי הכנה של סגל חדש, וליווי של מנחים וותיקים.

 

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסטדוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?

קודם כל ליצור קשר אישי עם אנשים שאתם מכירים במחלקות שמעניינות אתכם. הם יגידו לכם מה בדיוק מחפשים ואם יש בכלל מקום.

לפני שנסעתי לפוסט אמרו לי: תהיה במעבדה טובה, עם מנחה טוב, ותפרסם טוב. צחקתי על זה, כי זה נשמע מאד מובן מאיליו, אבל זה מאד נכון.

יש הרבה מועמדים, וכדי לבלוט, צריך לבוא עם משהו מאד חזק. זה אומר שיטה שאין בארץ, כיוון שאין בארץ, ולבוא עם מאמרים חזקים (כי זה יעזור בהמשך לקבל גרנטים טובים).

חשוב מאד להיות עם שאלת מחקר טובה, ולדעת בדיוק מה מיוחד אצלך שבעזרתו תוכל לענות על שאלת המחקר.

כל הזמן להיות בקשר עם אנשים בארץ, על מנת לדעת מתי שווה להגיש, וכל הזמן לשמור על הקשר האישי.

להגיש להרבה מקומות, ולא להסתמך על מקום אחד.

 

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך אתה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?

השאלה האם לעשות דוקטורט היא שאלה טובה וחשובה.

בגדול לדעתי דוקטורט זה  הרבה מעבר למשהו שבעזרתו ניתן להתקבל לאקדמיה, אלא זה משהו שמלמד אותך לחשוב, לחקור, ולהוביל. מעבר לזה, דוקטורט נותן לך את החופש לחשוב ולחקור בממשך כמה שנים בלי הצורך לרדוף אחרי “המוצר” של התעשיה.

ישנן מספר לא מבוטל של חברות שמחפשות אנשים בעלי דוקטורט ולכן בהחלט יש לזה ערך.

ייתכן וצורת התוכנית קצת תשתנה, אבל הצורך בזה לדעתי לא יעלם. בייחוד אחרי הקורונה, אנשים הבינו את הצורך במדע בסיסי וכיצד הוא יכול להשפיע על חיינו בצורה הכי עמוקה.

 

כחבר סיינס אברוד, האם הפעילויות שהעמותה מציעה לדוקטורנטים ולפוסט דוקטורנטים בחו”ל סייעו לך? אילו פעולות מצאת במיוחד תורמות לך אישית?

בהחלט! המפגשים עם חוקרים ואנשים רלוונטים. ה WEBMINARS וכמובן הניוזלטר שנתן הרבה אינפורמציה חשובה ומעניינת.

 

כחוקר במחלקה שמגייסת בימים אילו חוקרים, האם יש דגשים שתוכל להציע למי שמעוניינים להגיש אפליקציה על תחומים שמחפשים אצלכם או בעצות בכל היבט אחר?

כפי שציינתי קודם, אין ספק שיש הרבה מועמדים מאד מוכשרים. ולכן, חושב מאד מאד לשמור כל קשר אישי עם אנשים במחלקות שרוצים לגשת אליהן.

לפני שנותנים את ההרצאה, לוודא שאנשים עם ניסיון עוברים על ההרצאה, ולוודא שמתאמנים על שאלות שיכולים לשאול במהלך הסמינר.

חשוב לבוא כשהתיק חזק, ולא שהוא PRE-MATURE, כי אז זה מאד מקטין את הסיכויים.

להיות מוכן לכל מחלקה שהולכים. לקרוא מי האנשים, לדעת מה הם חוקרים, ולראות כיצד המחקר שלך יכול להשתלב במחקר שלהם.

Share this post

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on print
Share on email