באחת מהסדנאות אליהן התקבלתי כפוסט דוקטורנטית, עיקר העיסוק היה בפיתוח קריירה ולא במדע עצמו. לשבוע הזה נבחרים כל שנה כ-18 מדענים – מחציתם גברים ומחציתם נשים. נושא המגדר אינו חלק מהדיונים, אבל העובדה שהמספר מאוזן מדברת בעד עצמה. אחד מהדיונים נע סביב נושא מנטורינג והתייעצויות – מה קורה כאשר המנחה מהדוקטורט נפלאה בסוג מסוים של יעוץ, אבל לא בנושאים אחרים; לדוגמא כאשר המנחה מהדוקטורט נפלאה בנושאי כתיבה, אבל פחות בנטוורקינג; בעוד שאחרי המנחה מהפוסטדוקטורט תמיד צריך לרדוף כדי שתקרא משהו, אבל היא נהדרת בסיעור המוחות וכיוון לגרנט? איך מצליחים להוציא מכולם את מה שאנחנו צריכים מבלי לפגוע באף אחד?

אחת הפרופסוריות הצעירות שנכחה בסדנא סיפרה שהיא בנתה לעצמה צוות מלווה, מן דירקטוריון שכזה, שבו לכל אחד ואחת יש תפקיד. את התפקיד של כל אחד ואחת מהם היא הגדירה, מבלי אפילו לשוחח עימם על כך. הבחירה מתבססת אך ורק על האינטרקאציה שיש לה איתם ועל הצרכים שלה. היא מנתה את חברי הדירקטוריון שלה: יש אדם שתמיד זמין לדברים של הדקה ה-90 – למשל כאשר צריך המלצה לדדליין שיחול בעוד שעתיים. היא סיפרה שהיא החליטה לא להתאכזב מאלו שלא יודעים לעבוד בהתראה כה קצרה, ובמקום להיות עסוקה בעלבונות, אכזבות ומחשבות האם זה אומר שהאדם הזה אינו מעריך אותה מספיק, להבין שזה אדם שלא נכון לפנות אליו בלחץ זמן. עם זאת, במקרה שלה זה האדם אליו היא פונה עבור חוות הדעת הכי ביקורתית ויסודית שניתן לקבל. היא יודעת שכדי לקבל ממנו הערת חשובות יש לתת לו לפחות שבועיים. אם אין לה שבועיים היא לא פונה אליו, אבל היא משתדלת לסיים טיוטה בזמן. בדירקטוריון שלה ישנו האסטרטג, זה שיודע לשרטט באופן מדיוק כיצד עליה לגשת לראש המחלקה עם דרישות, זה שיודע לשרטט את הדרך הנכונה לגשת למשרה מסוימת, זה שמעורר את הלביאה היוצאת לקרב עם קילר אינסטינקט כאשר היא נכנסת לישיבה/לראיון. זה שמאפשר חשיבה על תכנית עבודה, מבלי בכלל להיכנס למדע עצמו. בדירקטוריון שלה ישנו גם אדם שיודע לתמוך כשצריך. זה שמאייש את תפקיד הפסיכולוג, שיודע להקשיב ולנחם. לא האדם שפונה לקילר אינסטינקט שבתוכה, אלא האדם שהיא יכולה לבכות לו ולחלוק איתו עלבונות. זה שניתן לפרוק מולו, מבלי שישפוט אותך או ישתמש מתישהו ברגע כזה של חולשה כנגדך. בדירקטוריון שלה ישנו אדם שיודע לשאת עצות בנושאי הנחיה – כיצד מתמודדים עם סטודנטים, עם תיזות מדשדשות, עם סטודנטים נטולי מוטיבציה וסטודנטים עם עודף מוטיבציה. היא סיפרה שהמעבר מעמדת המונחה לעמדת המנחה אינו פשוט. לעיתים מגיעים עם אמפתיה גבוהה מדי והגבולות מטשטשים. בדירקטוריון שלה יושב גם אדם שיודע ליעץ בנושאי איזון – כיצד מצליחים לנווט בין חיים לעבודה, זוגיות, הריון, פנאי, ילדים…..אדם שלא יתן לך תחושה שאת מזניחה את ילדיך כי יש לך קריירה, אבל גם לא יתן לך תחושה שאת לא מקצועית בכך שאת לא מוותרת על החיים שמחוץ למעבדה. שאלת סופי השבוע היא שאלה די מרכזית – האם מניחים בסופ”ש את העבודה בצד או שעובדים ללא הפסקה. אישית, קשה לי לומר שמצאתי את התשובה, אבל אני כן יודעת שלקחתי מאותה שיחה אז את הבחירה להתייעץ לגבי זה. לפי האדם שאיתו אני מתייעצת אני יודעת מה אני רוצה לשמוע. אין פה שחור או לבן, משום שהרשימה היא בלתי סופית. תמיד יש עבודה, והיא תמיד חשובה, אז השאלה היא מתי להניח את הרשימה הזו בצד. התשובה משתנה מסופ”ש לסופ”ש ומפרויקט לפרויקט, אבל למדתי לא לוותר על השאלה. בדירקטוריון ישנם גם הממליצים, לפי חלוקה. לפעמים אנחנו נדרשות לשני ממליצים, לפעמים לשלושה, לפעמים לחמישה, לפעמים לממליצים בתחומים שונים, ולפעמים מבקשים מאיתנו כמה שישלחו מכתב וכמה שיופיעו ברשימה שאפשר לפנות אליהם אם רוצים. על מי אנחנו סומכות בעיניים עצומות שיתן מכתב מנצח? מי האדם, שניים, שלושה שיכתבו עלינו שאנחנו לא רק בטופ 5 שהם פגשו, אלא שאנחנו בראש הטופ 5? בתחילת הדרך חששתי לבקש המלצות, לא הבנתי מה אני אמורה לעשות כאשר מבקשים ממני לנסח טיוטה האם זה אומר שאולי לא מעריכים אותי מספיק, כיצד אני מנסחת כזו המלצה על עצמי, כיצד אני יודעת שהאדם שפניתי אליו והסכים באמת יתן לי את המכתב שאני צריכה לתפקיד המסוים או למלגה המסוימת. כיצד אני בונה רשימת ממליצים חזקה שמורכבת גם ממכתבים אמינים ששמים אותי בראש הפירמידה וגם משמות גדולים, שאולי מכירים אותי פחות טוב, אבל מכירים אותי מספיק כדי לשמוח להמליץ. למדתי שזה בסדר לעשות סדר ברשימה הזו, ולהשתמש בה לצרכי. גם הם נזקקו לאורך הקריירה לממליצים. אם הם לא פרשו, הם כנראה עדיין זקוקים לממליצים. למדתי שזה בסדר לכתוב לאדם, שמעולם לא הנחה אותי או עבד איתי אישית, אבל מכיר אותי לאורך השנים והציע לי לפנות אליו כאשר אני זקוקה לממליצים, שאני אשמח להמלצה ממנו. למדתי שאת ההמלצה המפורטת ומשמעותית ביותר אפשר לקבל רק מאדם שעבדתי איתו באופן קרוב, בעוד שמהמעגל השני הצורך הוא בהמלצות מסוג שונה. למדתי שזה לא רק בסדר, אלא גם נכון ומקובל להסביר לאדם מה בדיוק אני צריכה ממנו בהמלצה הזו. כאשר אדם

מסכים לכתוב המלצה הוא מעונין לעזור, והדרך הכי טובה להבטיח שמה שהוא יכתוב באמת יעזור לנו היא בכך שנסביר לו מה בדיוק אנחנו צריכות. זו לא חוצפה או התנשאות שאינה במקומה. זו יעילות ומקצועיות, ומבטיח שלא נבזבז לאדם העסוק הזה את הזמן בכך שהוא ישקיע במכתב שלא ישרת אותנו וכולנו נצא מתוסכלים.

זו הרשימה שלי, זה הדירקטוריון שלי – מתחיל במבקרים הכי גדולים, ומסתיים בממליצים הכי חזקים. מבנה הדירקטוריון שלי דומה למבנה של זו שלימדה אותי לבנות אותו, ולכן בחרתי לחלוק אותו – עם מעט שינויים זה כנראה יכול להתאים לכל אחת ואחד שבחרו במסלול הזה. אנשים יכולים לשאת יותר מתפקיד אחד בדירקטוריון – המבקר הכי חזק בהחלט יכול להיות גם הממליץ הכי חזק. מותר לפי חוקי הפורמט לתת לאדם אחד כמה תפקידים. זו הקריירה שלי, זה הדירקטוריון שלי, ואני צריכה להחליט מה נכון לי. אז אם חשוב לי להציע טייק הום מסג’ אחד, זה שבמרכז הסיפור יושבת כל אחת מאיתנו. אם נתבייש, נחוש שלא בנוח, נישען על האנשים הלא נכונים, נעלב, נתאכזב, נבזבז אנרגיה במקומות הלא נכונים – יהיה קשה מאד לגבש מכל זה קריירה מדעית שתשנה את העולם. כל אחד ואחת מכם נמצאים במרכז, ולכן ההמלצה שאני בחרתי לאמץ היא לבנות סביבי חבורה של אנשים מדהימים, שאני יכולה בלחיצת כפתור לרתום כל אחד ואחת מהם באופן הכי מדויק להצלחה שלי.

לקריאה נוספת על ארגון והקמה של דירקטוריון פרטי

https://www.forbes.com/sites/theyec/2014/07/16/five-rules-for-selecting-your-personal-board-of-directors/#1898a5b4685f

http://theglasshammer.com/2011/07/15/five-people-you-need-on-your-personal-board-of-directors/

https://www.jimcollins.com/article_topics/articles/looking-out.html