***כמובן שכל הכתוב הוא מנקודת המבט האישית שלי, בת זוג לפוסטדוק + שלושה ילדים (שהם הגיבורים האמיתיים של המסע), אחרי שנתיים וקצת בארה”ב במסע שעוד לא נגמר.

• החלטה משותפת ותיאום ציפיות- ברוב המקרים הפוסטדוק הוא מקפצה ברורה רק לאחד מבני הזוג, אבל המסע הוא משותף והצלחת הפוסטדוק תלויה רבות בתמיכה מבית. לכן, חשוב שההחלטה לצאת למסע תהיה מתוך הסכמה משותפת, ושבתיאום הציפיות יהיה ביטוי גם לרצונות והשאיפות של בת.ן הזוג. אם אפשר לנסות לחשוב מראש מה בן/בת הזוג יכולים ורוצים לעשות במהלך התקופה, איך היינו רוצים שחלוקת התפקידים בבית תראה וכו’. 
• למקום על פני הגלובוס יש משמעות- יוקר המחיה, מזג אויר, מרחק הטיסות מהארץ. תחשבו מה הכי חשוב לכם, מה הוא קו אדום מבחינתכם (אצלנו לדוגמא אם הטמ”פ מגיעות מתחת ל-10 מעלות צלזיוס המיקום ירד מהפרק). 
• מחקר מקדים וכניסה לקבוצות פייסבוק רלוונטיות- כדי להבין איפה הכי נכון לכם להיות כל מקור מידע יכול לעזור. חוץ מחיפוש מסיבי בגוגל, הצטרפות לקבוצות הפייסבוק של הישראלים באזורים שחשבנו עליהם ושיחות ישירות עם אנשים שגרים שם, סיפקו לנו המון מידע חשוב שיהווה חלק מהשיקולים לאן בכלל להגיש מועמדות. בסופו של דבר הקבוצות האלו והאנשים שאיתם דיברנו היו מקור להרבה עזרה לקראת המעבר עצמו כשידענו שאנחנו עוברים לצ’אפל היל בצפון קרולינה. חילקנו ביננו את עבודת המחקר, לפי מה שמתאים לכל אחד (לבן זוגי היקר למשל אין חשבון פייסבוק)
  *אנשים שמחים לעזור ולשתף, גם הם היו “פעם” איפה שאתם נמצאים עכשיו.
• הולכים אל הלא נודע- אז למרות המחקר, והניסיון להבין כמה שאפשר לאן אנחנו בדיוק מגיעים, יש במסע הזה הרבה לא ידוע, הרבה התחלות חדשות בבת אחת (שינוי סטטוס בקריירה, מעגלי חברים שצריך ליצור, בתי ספר, תרבות, שפה ומה לא). יחד עם כל הדברים החדשים והלא ידועים, הקורונה, הוסיפה לא מעט בכל הקשור לתנאי הכניסה והיציאה המשתנים מכל מדינה, נהלים וכללים בבתי הספר ובמקומות העבודה ועוד מרחבים בחיים.
  הלא נודע יכול להציף הרבה קשיים, אבל יחד עם זאת מביא איתו חוויות ייחודיות ופותח הזדמנויות. 
• אישור עבודה שיהיה על כל מקרה- יש המוןןן בירוקרטיה בכל הקשור למעבר, אני בוחרת להתעכב דווקא על הנושא הזה, כי הוא קריטי בעיני לשותפות במסע. אני לא יודעת איך זה במדינות אחרות, אבל בארה”ב חייבים באישור עבודה גם אם ממשיכים לעבוד מרחוק עבור מדינה שהיא לא ארה”ב (במקרה של ויזת J, לפחות). אחד הדברים הראשונים שבהם התעסקנו בשבועיים הראשונים עם הנחיתה היו אישור העבודה שלי, קבלת האישור אורכת מינימום 3 חודשים ויכולה לקחת כמה חודשים טובים, כדאי לקחת את זה בחשבון.  אני מגיעה מתחום החינוך, וידענו שהסיכוי למצוא עבודה בתחום קלוש (אם לא מלמדים עברית בבי”ס יהודי), אבל היה ברור שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי להשאיר את האפשרויות פתוחות, לפרנסה ולתעסוקה בכלל. הבנו, שאחרי שכל בני המשפחה יקלטו במקום החדש יגיע הזמן שלי לבנות את השגרה שלי. אני יודעת שלא לכולם יש מקצועות מתאימים ו/או אפשרות ידועה מראש לעבוד בחו”ל, אבל בהמשך ללא נודע, תמיד יכולות להיות הפתעות. 
• ליצור עגנים ומעגלי תמיכה- זו רכבת הרים שלא נגמרת, כבני זוג אנחנו עוגן והרבה פעמים בתוך הפוסטדוק אנחנו אלו שנמצאים יותר בבית עבור הילדים. כמה חשוב שגם לנו, יהיו המקומות, האנשים והנקודות בזמן שמטעינות לנו את המצברים. כל אחת יודעת מה עוזר לה- שיחת טלפון עם המשפחה ו/או חברים בארץ, ספורט, ספר טוב, כל דבר… העיקר להשקיע זמן בלבנות וליצור את הרגעים האלו ביום יום, גם אם זה דורש בהתחלה הרבה אנרגיה, אבל בסוף זה שווה את זה. 

לקראת המסע המטורף הזה?
תצטרפו אלינו לשיחת זום שבה נחלוק “סיפורי פוסט” ממבט אישי של בנות ובני זוג יחד. חלק מהמפגש יוקדש למומחה ויזות ובסוף דיון פתוח לשאלות שלכן.ם 

יום רביעי 26 בינואר 2022 בזום
Times: 20 IST // 18 GMT // 3pm EST // 10am PST

קישור להרשמה