לא פשוט לכתוב על סין בימים אלו כאשר נגיף הקורונה עדיין בשיאו ולא ברור כלל מתי יחלוף. אולי דווקא מסיבה זו, ולא רק מסיבה זו, חשוב להכיר בכך שסין היא כוח עולמי עולה שאין להתעלם ממנו גם בתחום המדעי. גם אני, כמו רוב קוראי שורות אלו, לא חשבתי ולא תכננתי שאמצא את עצמי בסופו של יום פותח מעבדה למחקר דווקא בסין.

את דרכי האקדמאית התחלתי בפקולטה לחקלאות ברחובות, מתוך מחשבה שאקבל כלים אקדמיים שיעזרו לי בעבודה בעתיד, בחקלאות בקיבוץ משמר העמק. קיבוץ בו נולדתי וגדלתי. כבר כשהתחלתי בלימודי התואר הראשון נמשכתי לכיוון המחקר האקדמי. לאחר סיום התואר חזרתי צפונה לקיבוץ וכדי שאוכל להתקדם במחקר אקדמי חיפשתי מעבדה באוניברסיטה בצפון. למזלי הצלחתי להתקבל ללימודי תואר שני במעבדתה של פרופ’ אילת פישמן בפקולטה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון בטכניון. במעבדה של פרופ’ פישמן השלמתי את לימודי לדוקטורט (במסלול ישיר). עסקתי במחקר מאוד יישומי שהתמקד בדרכים ביוטכנולוגיות להפקת חומרי ארומה לתעשיית המזון. לאחר סיום הדוקטורט, ומתוך ידיעה שאני רוצה להמשיך באקדמיה, חיפשתי השתלמות פוסט-דוקטורט בחו”ל. באותה תקופה לא הכרתי כלל את ארגון “ScienceAbroad” (שהיה אז “BioAbroad”) ולא הייתי חזק במיוחד ברשתות החברתיות. חיפשתי ושלחתי אימיילים למעבדות שנראו לי מעניינות. על רוב האימיילים ששלחתי לא קיבלתי תשובה. שוב למזלי, אילת, המנחה שלי, חזרה משבתון באוניברסיטת דייויס בקליפורניה. היא פגשה שם חוקר צעיר בשם ד”ר כריס סימונס שזה עתה פתח מעבדה בנושאי מזון וסביבה וחיפש פוסט-דוקטורנטים. זה המקום לציין שלקחתי הימור, גם מעבדה חדשה וגם נושא השונה במאה שמונים מעלות מנושא הדוקטורט שלי שהתמקד במחקר על חקלאות מקיימת. לימים ההימור התברר כמוצלח. שלוש השנים בדייויס היו מאוד פוריות מחקרית.

כאן אתם בטח שואלים “אז מה סין קשורה לזה?”, הנה החיבור, כשהייתי בפוסט-דוקטורט בדייויס נקרתה בדרכי הזדמנות להקים את המרכז של סיינסאברוד בדייויס. התחלנו כמרכז קטן, אבל הקהילה המגובשת של חוקרים ישראליים הקלה מאוד את העבודה המחקרית. הצלחנו ליצור פעילויות רבות ומגוונות וקהילה שוקקת (כיום המרכז בדייויס מנוהל ביד רמה על ידי ד”ר אלה כץ). באחת ההזדמנויות האלו הגיעו לביקור נציגים של הטכניון לספר על רעיון שקורם עור וגידים להקים שלוחה אוניברסיטאית של הטכניון בסין. אני עד היום לא יודע בדיוק למה אבל הרעיון הזה ישר “הדליק” אותי ונראה לי כמו הזדמנות מרתקת. מפה לשם חזרנו אני ומשפחתי לישראל ונקרתה בדרכי ההזדמנות ללכת ללמד בטכניון סין למשך סמסטר אחד. קפצתי על ההזדמנות הזו שנראתה לי טובה מכמה טעמים: ראשית, אוכל להתנסות בהוראה ברמה האקדמית הגבוהה ביותר דבר שקשה לעשות במהלך הפוסט; שנית, אוכל לראות ולהתרשם מהפרויקט של הטכניון בסין מבלי להתחייב לזמן ארוך. כאשר הגעתי הבנתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו.

השלוחה האוניברסיטאית גואנגדונג-טכניון היא כיום המרכז הגדול והמשפיע ביותר בקשרי ישראל-סין והיא אחת מתשע אוניברסיטאות בכל סין שיש בהן שותפות מלאה בין הסינים ומדינה זרה. יש בשלוחה הזו שילוב נדיר של הרגשת שליחות (ממש ציונות) יחד עם תחושה של משהו חדש ומרענן. בנוסף, האוניברסיטה, המחקר בה החוקרים והסטודנטים נהנים מאותם סטנדרטים גבוהים שהטכניון מציב בישראל. אחרי שני סבבים שבהם עסקתי בעיקר בהוראה החלטתי לאזור אומץ ולנצל את ההזדמנות לפתוח מעבדה משלי. המעבדה מתמקדת במחקר של יישומים ביולוגים חדשים למניעה של ייצור פסולת מזון או לניצולה. אין לי ספק שמדובר בהזדמנות נדירה שבה משולבים יחד היזמות והידע הישראלי עם הכוח העולה של הסינים בכל תחומי המחקר. באוניברסיטה יש גם אווירה מיוחדת של מעין “קבוצת חלוצים” הכוללת ישראלים מכל קבוצות הגיל ומכל אזורי הארץ. בנוספת לאווירה המיוחדת של הישראלים ישנה גם אווירה של קיבוץ גלויות, כאשר לומדים וחוקרים בה אנשים מכל קצוות תבל (דנמרק, הודו, ארגנטינה, אוסטרליה ועוד). אני ממליץ לכל מי שנמצא בתחילת דרכו האקדמית, להרחיב אופקים ולנסות לבחון גם אפשרות של שיתוף פעולה עם האוניברסיטה שלנו, ההולכת ומתרחבת בסין. יש אצלנו אפשרויות לימודים ומחקר מגוונות החל מתקופות קצרות כחילופי סטודנטים, מתן סמסטר של הוראה וכלה בפוסט-דוקטורט קצר. כל הללו יכולים לסייע ולקדם אתכם לקראת משרה עתידית באקדמיה או בתעשייה, בישראל או בחו”ל. ההתנסות בסין יכולה לשנות ולהסיר מיני דעות קדומות לגבי הסינים ולגבי המחקר שנעשה בסין, ולאפשר המשך בניה של הגשר האקדמי החשוב הזה בין שתי המדינות, מה שמעניק לה נדבך נוסף חשוב ומשמעותי. אישית אשמח מאוד לשיתופי פעולה וגם להעסיק סטודנטים ופוסט-דוקטורנטים שמעוניינים לצאת למסע אקדמאי מרתק.

ד”ר יגאל אכמון הוא חוקר במחלקה לביוטכנולוגיה והנדסת מזון באוניברסיטת גואנגדונג-טכניון.