1. אל תשלחו מיילים של חיפוש פוסט ביום שני בשעות הבוקר של היעד. כל מזכירות אפשרית מוציאה מגוון הודעות ברשימות תפוצה בזמן הזה ואתם תלכו לאיבוד בקלות. 2. אם לא קיבלתם תשובה, אל תהססו לשלוח שוב, לבקש מהמנחה שלכם לשלוח וכו׳. 3. חפשו את הקשר הישראלי - יש מישהו בארץ שחוקר את התחום שמעניין אתכם - תבקשו להפגש ולשוחח. כולם מאוד שמחים לחלוק מנסיונם ויוכלו גם לקשר אתכם ישירות למנחים פוטנציאליים
תחליטו מה הקריטריונים החשובים לכם - שם גדול למעבדה, שיעזור בפרסומים או אווירה תומכת וקולגות נחמדים, שיעזרו לשמור על השפיות בקשיי המעבר.
השיקולים בבחירת מעבדה לפוסט: תלוי מה מטרת הפוסט, לדוגמא, אם המטרה היא לחזור לארץ ולפתוח מעבדה, אז השיקול המרכזי הוא איכות המעבדה. חשוב לבדוק את כמות הפרסומים של המנחה ביחס למספר הסטודנטים, הג׳ורנלים בהם המנחה מפרסם, באיזה שיטות משתמשים במעבדה, האם יש טכנולוגיות חדשניות, האם יש תקציב גבוה למעבדה או שהפוסט דוקטורנט צריך למצוא מימון לעצמו, האם המוסד בו נמצאת המעבדה נותן שירותים מתקדמים? האם במעבדה יש עוזרי מחקר? (עוזרי מחקר עוזרים לפוסטים ובהרבה מקרים עושים את ה"עבודה השחורה" של המעבדה). למי שרוצה להשתלב בתעשייה, גם פוסט בחברות תרופות עשוי להועיל. מלבד המעבדה, יש עוד שיקולים חשובים. מכיוון שמחקר פוסט דוקטורט לוקח כמה שנים, כדאי לבחור מעבדה בעיר שמתאימה לך. לדוגמא, רווקים לא בטוח ירצו לגור בעיירה קטנה ובעלי משפחות יעדיפו מקום עם מערכת חינוך טובה. חשוב גם לבדוק את יוקר המחיה באותה העיר. משכורת של פוסט דוקטורנט די זהה בכל מקום בארה"ב, אבל מחירי הדיור שונים מאוד. בנוסף, איזה הזדמנויות יהיו לבני/בנות הזוג בעיר?
מומלץ להתחיל לאסוף מידע על מלגות ומקורות מימון אחרים כבר בשלב חיפוש המעבדה לפוסטדוקטורט, על מנת שתוכלו להגיש בקשות למלגות מוקדם ככל האפשר לאחר הסיכום העקרוני עם המנחה ולפני החתימה על חוזה העסקה מול האוניברסיטה. ככל שתקדימו להשיג מקורות מימון חיצוניים, כך תימצאו בעמדה טובה יותר לניהול משא ומתן לגבי עצמאותכם המחקרית וגובה המשכורת. אם לוח הזמנים אינו מאפשר להמתין לתשובות מגופים מממנים, רצוי לדון מראש עם המנחה בכל התרחישים האפשריים. לדוגמה, מה יהיה גובה המשכורת עם או בלי מלגה חיצונית? האם המנחה יסכים לשלם תוספות שכר (top-off) או יצפה שתסתפקו במלגה בלבד? לכמה שנים מובטח לכם מימון ומה יקרה בתום תקופה זו? האם האוניברסיטה צפויה לקזז מהמלגה הוצאות או עלויות כלשהן?
1. בבחירת מעבדה לפוסט- כמובן חשוב לבחור בנושא שמעניין אתכם. אבל חשוב מאוד גם להסתכל שני צעדים קדימה ולוודא שהנושא הזה יהיה רלוונטי כשתרצו לחזור לארץ. זה אמנם קשה, אבל לפני יציאה לפוסט אתם צריכים לחשוב מה יהיה רלוונטי בארץ בעוד 4-5 שנים, כדי שאתם תהיו אטרקטיביים כשזה יהיה רלוונטי. 2. מאוד עוזר לדבר עם כמה שיותר אנשים/ פוסטים שחיים באזור בו אתם רוצים לחיות וללמוד. תציקו לחברי סיינס אברוד/ קולגות/ מכרים וכו׳ כמה שיותר. אל תתביישו, כל אחד יכול לתרום לכם משהו.
- בחרו נושא מחקר שמעניין אתכם! אתם עומדים להשקיע הרבה מאד זמן ומאמץ במחקר, הרחק מהבית, לכן חשוב שתהיה לכם מוטיבציה.
- יוקרתיות המעבדה – נסו לבחור מעבדה שהיא בעשיריה הפותחת בתחום המחקר שלכם. זה עלול להיות תחרותי.
- מימון – הסיטואציה האידיאלית היא שהמנחה יוכל לתמוך בכם לפחות בשנים הראשונות עד שתוכלו להשיג מימון עצמאי. ניתן לחפש אונליין אילו מענקי מחקר יש למעבדה, לדוגמא במנוע החיפוש ומאגר המידע של אתר “Grantome” (http://grantome.com/). כמו כן, ניתן לברר עם המנחה או פוסטדוקים אחרים במעבדה איזה מענקי מחקר יש למעבדה.
- האווירה במעבדה – בררו פרטים לגבי המעבדה והמנחה (אפשר להתייעץ עם פוסטדוקים לשעבר שחזרו לאקדמיה בישראל). כאשר אתם מתראיינים נסו להרגיש את האווירה מסביב ולראות האם הפוסטדוקים לחוצים או תחרותיים, האם האנשים במעבדה חברותיים ואם הם מבלים יחד גם מחוץ למעבדה.
- פרסומים – בדקו את הפרסומים שיצאו מהמעבדה בשנים האחרונות – הם צריכים להיות בעיתונים מובילים עם אימפקט פקטור גבוה. כמו כן, הסתכלו על היחס בין כמות הפרסומים לכמות הפוסטדוקים במעבדה (אם למעבדה יש 6 פרסומים מצוינים ב3 שנים האחרונות, אבל יש במעבדה 20 פוסטדוקים…)
- זמינות המנחה – יש אנשים שזקוקים למפגשים קבועים עם המנחה והנחייה צמודה יותר ויש כאלו שמעדיפים שיעזבו אותם בשקט – בדקו שגישת המנחה היא בהתאם להעדפותיכם.
- מיקום – נכון במיוחד עבור בעלי משפחות – ניו יורק מול נברסקה – מצאו מקום שיהיה לכם נחמד לבלות את ה5+ שנים הבאות, קחו בחשבון את מערכת החינוך לילדים, וכד’.
ליאור (מנהל אזורי של מרכז סיינס אברוד בלונגווד, בוסטון)
1. מומלץ מאוד להתראיין לפחות בשלושה מקומות. לא להתקבע למעבדה אחת, ולבוא עם ראש פתוח. המגוון יאפשר בחירה רחבה יותר, תחרות עליכם (כן!), ואפשרות להשוואה שתאפשר לכם להבין מה נכון לכם. 2. חשוב לזכור כי הראיון הוא דו-צדדי. לא קל למצוא פוסטדוקטורנט טוב והבחירה היא גם בידיים שלכם. מומלץ לדבר כמה שיותר עם הסטודנטים ולשאול הרבה שאלות. גם שאלות כלליות כמו "האם טוב לכם במעבדה..?" יכולות לתת לכם מושג על האווירה והיחס לפוסטדוקים. 3. נתון מאוד חשוב הוא כמה פוסטדוקים קודמים המשיכו בתחום ופתחו מעבדה. זהו אינדיקטור טוב למספר דברים: - כמה חווית הפוסטדוק חיובית מספיק כדי שתרצו להמשיך, או לחילופין חוויה שוחקת שתגרום לכם לחפש כיוון אחר בחיים. - כמה המנחה נותן השראה להמשיך בדרכו. - האם המנחה "משחרר" פרויקטים להמשך. - ומאוד חשוב: עד כמה המנחה תומך, ממליץ וידחוף קדימה את הקריירה שלכם. בהצלחה
- אם היו שואלים אותי היום מה הטיפ האחד החשוב ביותר לדוקטורנטית שמחפשת פוסט: אין אחד! זה מסובך ומורכב ותלוי באופי, בנסיבות ובסדר העדיפויות של כל אחת. לדעתי יש שלוש גישות כלליות עיקריות וכדאי לזהות ראשית איזו אחת מהן מתארת אותך, כי השיקולים משתנים בהתאם: אלו שיודעות שהן רוצות להמשיך במחקר אקדמי, אלו שזורמות ואומרות אני פה בשביל החוויה ושבטוח זה יתרום לי לעתיד רק שאינני יודעת מהו, ואלו שיודעות בוודאות שהאקדמיה לא בשבילן והעתיד שלהן הוא בתעשייה.
- באופן כללי, אם את רוצה מעבדה/מחקר משלך באקדמיה, השיקול הראשון שצריך להנחות אותך הוא שאת צריכה לבחור מעבדה שמפרסמת חזק והרבה (שיטה חדשה, רעיון חדש)!! וכן, צריך לקחת בחשבון שתעבדי קשה, קשה מאוד. התחרות מאוד קשה ואת חייבת להתבלט ולהצליח כדי להמשיך.
את החיפוש לפוסט התחלתי לתכנן כשנה- שנה וחצי לפני סיום הדוקטורט. בהיותי אמא לשניים בזמן חיפוש הפוסט, הקריטריונים שהנחו אותי בזמנו היו: 1) באיזה תחום הייתי מעוניינת להתמקצע? האם לשנות לגמרי את הכוון המחקרי או להישאר בתחום הדוקטורט? היתרונות המרכזיים בלשנות תחום לגמרי: א. העניין והשילוב של מה שאת כבר יודעת עם התחום החדש יהווה לך יתרון מחקרי – את מביאה משהו אחר שאין למעבדה וכנראה שהPI שרוצה אותך רואה בך את הפוטנציאל למשהו שאת אולי עדיין לא מבינה לגמרי. ב. סיכוי גבוה לקבלת מלגות אם את משנה תחום לגמרי (EMBO, HFSP). חסרונות מרכזיים: לוקח זמן להתמקצע בתחום חדש. זה לא פשוט לבקש עזרה בייחוד שהיית כבר עצמאית לגמרי בדוקטורט. היה לי באופן אישי יותר קל לענות על מה מ-מ-ש לא מעניין אותי. ברגע שידעתי לפסול את אלו, נשארתי עם רשימה קצת יותר קצרה של תחומי עניין. 2) מה המקום המועדף לביצוע הפוסט? אם את מכוונת למשרה אקדמית, כדאי לחשוב על אוניברסיטה מובילה. בנוסף על כך, מכיוון שלהרפתקה הזאת הצטרפו אלי בן זוגי וילדיי, היה לי חשוב שיהיו אופציות לבן הזוג וסביבה תומכת לילדים. חשוב לברר מה המשכורת לפוסט-דוקטורנט (לכל אוניברסיטה שכר אחר) והאם המוסד מספק דיור/גן/קרבה לבית-ספר וכד’. 3) איזו סגנון מעבדה/הנחיה/PI כדאי לשקול? יש את האסכולה שתומכת בבחירת PI שהתקבל או גויס בשנה-שנתיים האחרונות לאוניברסיטה או מכון מחקר איכותי. חוקר כזה צריך להוכיח את עצמו במוסד החדש שאליו עבר. סביר להניח שהעבודה אתו תהיה אינטנסיבית אבל הסיכוי גבוה לפרסם בעיתון טוב. יש גם את הגישה של לבחור מנחה ביג-שוט שמשתייך ל-HHMI או שזכה לאחרונה בפרס גדול. למנחה כזה בד”כ יש יתרון מחקרי אם בשיטה שפיתח או בגילוי מרעיש שבזכותם הוא גורף את הכסף/פרסים. בנוסף, הסיכוי שהמאמר יתפרסם בעיתון גבוה תלוי ב PI, בטח ובטח אם הוא העורך של אחד העיתונים החשובים…(גם את זה ניתן לבדוק לפני). יש קבוצות שלהן יש מעל 40 פוסט-דוקטורנטים ויש קבוצות מצליחות עם 10 פוסט-דוקטורנטים. בד”כ למנחה עם 40 פוסט-דןקטורנטים, יש שניים-שלושה עמיתי מחקר, שלהם יש קבוצות משלהם בתוך המעבדה (~3-7 פוסטים, 1-2 טכנאים). בקבוצה כזו שמתחלקת לתת קבוצות המנוהלות ע”י עמיתי מחקר כנראה שתמצאי הנחיה יותר אישית. אל תצפי להנחיה ישירה מהPI הראשי כי הוא בד”כ לא יהיה זמין אליך. עדיף וכדאי לחפש שמות ישראלים בקרב עמיתי המחקר – הסיכוי שישובו לישראל נמוך, כך שסביר להניח שלא תהיה לך תחרות אתם.
- קחי בחשבון שאם יש פוסט-דוקטורנט ישראלי נוסף במעבדה זה יתרון עצום, אך בלבד שלא יעבוד באותו נושא שלך כי אז סביר להניח שתתחרו על אותה המשרה.
- חשוב שתדעי לפני אם יש למנחה כסף ליותר משנה ואם יתמוך בך גם אם לא תקבלי מלגות. יש מנחים (אלה עם הכסף הגדול) שמעדיפים שלא תגישי מלגות כדי שלא תבזבזי זמן מחקר מיותר והם מוכנים לתמוך בך לאורך כל החמש שנים.
- החיפוש עצמו: 1) דרך ה PI האישי שלך או כל PI שיש לך קשר אתו. תבדקי מהם שיתופי הפעולה שהם יצרו עם השנים (כדאי לבדוק בפרסומים שלהם) ומי נראה מעניין. 2) דרך כנסים – עדיף כנסים בינלאומיים, אבל גם כנסים ישראלים טובים. אם יש לך מישהו בחו”ל על הכוונת ואותו PI ישראלי שמגיע לכנס עשה אתו שת”פ. 3) במעבדות שמעניינות אותך, לבדוק מי הישראלים שנמצאים שם או היו שם. 4) למצוא מלגה (רוטשילד, EGL, פולברייט, באתר סיינסאברוד רשימת מלגות מפורטת) שאת יכולה להגיש יחד עם PI האופציונאלי לפני היציאה לפוסט.
- הריאיון – הריאיון יכול להתבצע דרך סקייפ, אצלו במעבדה (יש כאלה שמשלמים וכאלה שלא) או תוך כדי כנס או אם הוא מגיע לביקור בארץ. חפשי את הישראלים שכמעט תמיד שמחים לעזור, לכוון ולקשר. השלב הראשון הוא בעיקר שהוא יתרשם ממך. אם עברת לשלב השני, והוא הזמין אותך אליו למעבדה, התכונני ליום ארוך ומתיש שבו תתני הרצאה מקצועית קצרה (30 דק עד שעה), תעברי ותפגשי את אנשי המחקר במעבדה (בסוף הם נותנים חוות דעת אישית ל PI), ולסיום בד”כ תוזמני לארוחת ערב עם חברי המעבדה. חשוב מאוד להתכונן למפגשים עם החברים ולדעת על מה הם עובדים. לא להסס לשאול ולתחקר. אם הוא לא מזמין אותך למעבדה והראיונות מתבצעים דרך סקייפ, תקבעי לדבר עם פוסטים נוכחיים ופוסטים שסיימו, כמובן בידיעת והסכמת הPI.
- בחירת המעבדה המתאימה – בבקשה, תבדקי טוב לפני שאת מקבלת החלטה סופית. הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לך להחליט: מי ה PI (תקשורת/דלת פתוחה, חיובי, פגישות התקדמות, מעורב, אנושי – decent– מילת מפתח!! ותאמינו לי, זה לא טריוויאלי…), מה מדיניות המחקר של ה PI? (כמה פוסטים על אותו פרויקט? כל אחד על פרויקט משלו? מוכן להקשיב לרעיונות שלך? מעודד הגשת מלגות? האם כתיבת המאמר מלווה על-ידו או שאת עושה הכל לבד? מה עמדתו בעניין שיתופי פעולה?) כמה כסף יש למעבדה? (את זה אפשר לברר בעיקר דרך פרסים שה PI וחברי המעבדה קיבלו, לכמה זמן יוכל לממן אותך? האם חוזה ההעסקה הוא ל-5 שנים או לשנה, עם אופציה להאריך?), איך המעבדה בנויה (כמה פוסטים, כמה עמיתי מחקר, כמה טכנאים, כמה סטודנטים)? כמה אינטראקציה מעבדתית יש (כל כמה זמן יש ישיבות מעבדה? האם הישיבה באווירת אימה והכשלה או האם יש סיעור מוחות ושיתוף? האם לכל אחד בופרים שהוא מכין לעצמו או האם יש שיתוף?)
- אני מאמינה גדולה באינטואיציות אז אם הכל נראה/נשמע/מריח טוב – לכי על זה! תבואי עם כמה שפחות ציפיות, מקצועיות שיא, ותתכונני לעבוד קשה. אני חושבת באופן אישי שהיציאה לפוסט הכרחית וכדאית להמשך מחקר אקדמי ואני ממליצה בחום לצאת לפוסט!!
דורית (מנהלת אזורית של מרכז סיינס אברוד ברוקפלר-סלואן-קורנל, ניו יורק)
English