את יום האישה הבינלאומי מציינים פעם בשנה. עם זאת קריירה, שלא לומר קריירה מדעית, חיים 365 ימים בשנה. בסיינסאברוד בחרנו לנסות ולהבין מה המשמעות של קריירה מדעית עבור נשים, וכיצד ניתן להתמודד עם אי השיוויון בייצוג נשים בסגל באקדמיה. פנינו לפרופ‘ מיכל שוורץ, על מנת להבין כיצד אי השיויון נראה מהצד של חוקרת בכירה ועטורת פרסים.

(צילום עפר ועקנין)

אחת מהמלצות ועדת כרמי היתה יצירת תפקיד שמוקדש להוגנות מגדרית באקדמיה. האם יש לזה ביטוי גם במכון ויצמן?

ברמה הפורמלית הדברים הללו נעשו. הבעיה היא ברמה המעשית. קשה מאד ליישם הוגנות מגדרית, או כל הוגנות אחרת לצורך הענין, בעולם שמקדם מצוינות.

תוכלי לתאר אתגרים שמייחדים נשים בשלבים שונים בקריירה שלהן כחוקרות? או אולי – מהן הדילמות הייחודיות שנשים חוקרות מתמודדות איתן?

על אף השינויים החברתיים, האתגר שמוסיף להיות מהותי יותר לנשים בישראל, ובכללן מדעניות, הוא שעול הילדים נותר עדיין על האם, לא רק ברמה הטכנית, אלא גם ברמת העול הרגשי. אני רואה את השלכותיו לכל אורך הקריירה – במרוץ לקביעות, כשיש ילדים קטנים ורצים בין עבודה לבית, ביכולת להגיע לכנסים וביכולת למינגלינג, שהיא קריטית בעולם האקדמי. אם חוקרת לא יכולה להגיע לכנסים כי יש לה ילדים בבית, אז היא לא תוכל לבנות את הקשרים שהיא צריכה בשביל המשך קידום הקריירה שלה. הקושי הזה נכון בשלב הדוקטורט כמו גם בשלב הפוסט-דוקטורט וגם כחוקרת צעירה. המבנה החברתי הזה גורם לכך שמתפתח אצל נשים חוסר ביטחון ביכולת לעמוד בתחרות, גם אם הן נכנסו לעולם האקדמי מלאות ביטחון. באופן לטנטי, מתחת לפני השטח, עדייין קיימת אג’נדה סמויה שכדי שאישה תגיע למעמד מוערך היא צריכה אובייקטיבית להצליח הרבה יותר. זו דרישה סמויה, אבל אי אפשר לפספס אותה. בנוסף, חשוב להבין שתחושת ה-“boys club” אינה פשוטה עבור חוקרת צעירה היושבת בחדר שבו היא האישה היחידה. כאשר אישה תביע את דעתה בחדר כזה היא לא תישמע, אך אם אותה דיעה או אותו רעיון יועלה ע”י גבר הם יתקבלו. זה פער שאינו ייחודי לאקדמיה. בנוסף, חשוב להבין שהעולם האקדמי אינו פשוט עבור אף אחד, זה עולם מאד תחרותי, אבל כל הדקויות הללו מערימות על נשים קשיים נוספים. מאחר ומדובר בסאב-טקסט חברתי, קשה יותר לאישה להעלות את הקושי הזה ולהתמודד עימו.

כיצד מכון ויצמן מנסה להתמודד עם האתגרים הללו? עד כמה המכון פתוח לקדם את הבעיות האלה לראש סדר היום מאז ועדת כרמי?

לדברים שהם בבחינת hidden agenda אין באמת דרך התמודדות כרגע. גם לועדת כרמי לא היתה יכולת להתמודד עם זה.

מהיכרותך עם מוסדות מחקריים ואוניברסיטאות ברחבי העולם, מה המקום שמהווה עבורך מודל להוגנות מגדרית?

אני לא מכירה מוסד מחקרי, שחף מהבעיה המגדרית. ההתמודדות עם הפער המגדרי אינה נחלתם הבלעדית של מוסדות ישראלים.

כחוקרת בכירה באקדמיה הישראלית, כיצד את מנסה לקדם הוגנות מגדרית בסביבה המחקרית?

אני מטפחת סטונדטיות, מעודדת אותן, מאד מאמינה בדוגמא אישית (לא ב-role models). אין איזה מרשם לאף אישה, מצליחה ככל שתהיה. כששואלים אותי אם להמשיך לקריירה אקדמית, אני תמיד מעודדת, למרות שזה לא מסלול קל. אני מעודדת ומפרגנת לנשים צעירות, אבל לא במחיר של אפליה מתקנת. אי אפשר להפוך את זה למשחק יותר הוגן באופן מיידי. אי אפשר להעלים את הקשיים. אני כן חושבת שבעבודה היומיומית, אני יכולה להראות לנשים צעירות שקריירה מדעית היא אפשרית; להראות שיש לא מעט ויתורים, ובמקביל להיות אמפתית, לויתורים להם חוקרות צעירות נדרשות.

האם יש העדפה מתקנת כלפי נשים במכון ויצמן? מה תשיבי ל(א)נשים שמבקרים העדפה מתקנת כפוגעת בסופו של דבר יותר מכל בנשים עצמן?

אני חד משמעית נגד אפליה/העדפה מתקנת. התיקון המגדרי שמחייב אחוז מסוים של נשים הוא משהו שאני מתנגדת לו נחרצות. הגברת מודעות זה הדבר החשוב. האילוצים המלאכותיים האלה עושים שירות רע לנשים בטווח הקצר, הגם שבטווח הארוך העדפה כזו אולי כן תתן מענה. הגבר מרגיש שהאישה נכנסה על merit מגדרי ולא מקצועי, והאישה נכנסת מראש ממקום מתנצל. זה רע מספיק שגם במצב הנוכחי, אישה שמקבלת משרה מתמודדת עם טענות מאחורי גבה שהיא קיבלה את המשרה רק משום שהיא אישה. לו תהיה אפליה מתקנת, נשים לא תצלחנה לצאת ממעגל הביקורת. מתן הזדמנויות הוא נכון, אבל לא בדחיפה. אם ועדות החיפוש יאולצו לחפש נשים מצוינות בכל סבב גיוסים, אז אני בטוחה שתמצאנה הנשים המצוינות המתאימות.

לכאורה אישה וגבר חוקרים עוברים את אותו מסלול. האם הקריטריונים על פיהם בוחנים אותם באמת שווים? האם חוקרות “מקבילות” ברמתן תוכלנה להגיע לאותו מקום ללא התערבות?

פורמלית כן. מתחת לפני השטח השיח הוא עדיין שיח גברי ברובו, לכן בפועל ממש לא.

לסיום, מה המסר שלך לקהל המדעניות של סיינסאברוד, כלומר לנשים שכבר משקיעות ומתמודדות בנוסף לאתגרים הניצבים בפני כל מדען גם עם האתגרים הייחודיים לנשים. מה ה-take home message  שלך לקבוצה המסוימת הזו?

זו קריירה מדהימה ואם קיימת התשוקה המדעית, חווית המחקר, הסקרנות והיצירה אז אני ממליצה לא לעזוב את זה בגלל אילוצים מגדריים או משפחתיים. זו קריירה מתגמלת, זו חוויה אינטלקטואלית בלתי רגילה וזה אפשרי. אל תתני לשיח המגדרי להוות מכשול.