העובדה כי יש צורך לדון בנושא העצמת הנשים בתעשייה בכלל או העצמת נשים מדעניות בתעשיית מדעי החיים מוכיחה כי עדיין לא הגענו למקום בו אנו מרגישות שוויוניות או שקיים שוויון הזדמנויות בעבודה בין שני המינים.

מאז ומעולם עסקתי בתחומי עניין וספורט שאינם נחלת המין הנשי, מהיותי אלופת ישראל בקראטה לשעבר ודרך תפקידי ניהול ומינכו”ל חברות בתחום מדעי החיים.

תחום הספורט ככלל, והקראטה בפרט, העניק לי יכולות התמודדות בעולם בו לא קיים שוויון, בעולם בו תמיד התקיימה הערכת יתר לספורטאים גברים והספורט הנשי היה משני. מבחינתי האישית, האתגר הגלום כאן היווה לא רק הזדמנות ייחודית, הזדמנות בה ניתן להוכיח כי אם תעבדי קשה מספיק ותאמיני במסוגלות שלך תצליחי להגיע למקום של “שווה בין שווים”. לא רק מבחינת ההרגשה האישית, אלא גם מבחינת הסביבה עצמה. היכולת להתגבר על מכשולים ראשוניים אלו וליצור מצב בו, בהיותך אישה המאמינה ובטוחה בעצמה, את חיונית וקריטית בנבחרת ישראל ,הוא המפתח לקבלתך בעולם גברי זה והוא המפתח כי מאותו הרגע תכובדי כ”שווה בין שווים”. עבודה קשה, התמדה, חוסר פשרות ויחד עם זה יכולות תקשורת שרק אנו הנשים מסוגלות ליצר, הביאה אותי להישגים גם בזירה הלאומית וגם בזירה הבין לאומית. 

הקונפליקט הקבוע בין העובדה שהנשים צריכות להוכיח את יכולותיהן בצורה מובהקת מול הגברים, אך גם לשמר את הרגשת השוויון פנימית אינה ברורה מאליה. חוויית הספורט לימדה אותי כי יש לעבוד קשה, לפרוץ גבולות ולא להיכנע למוסכמות סביבתיות, אך יחד עם זה ברגע שהגעת לנחלה לשמר דווקא את ההרגשה של “שווה בין שווים”. זו ההרגשה שתמיד היוותה נר לרגלי, וליוותה אותי בכל החלטה, עבודה ותפקיד אותו לקחתי והובלתי. כאשר נשים יוצאות מתוך נקודת שוויון, לקיחת ההחלטות והביצוע פשוטים יותר מבלי הצורך לחשוב כיצד המין השני היה נוהג, מה הוא יחשוב על ההחלטה וכדומה.

העובדה שהחינוך ודרך החיים היום מאפשרים ותומכים בהשתלבות נשים במקצועות שהיו מוגדרים בעבר רק כגבריים, מאפשר לנשים טווח אפשרויות עבודה רחב יותר. וככל שנשים יתקדמו למקצועות שהיו בעבר מחוץ למסלול הגדרתן ויעזו, כך נשים צעירות יוכלו לעקוב אחריהן ולפרוץ עוד ועוד גבולות.

בלימודי המסטר והדוקטורט בפקולטה לרפואה בטכניון לא ניכר שוני ממשי בין כמות הנשים והגברים במעבדות השונות, בדומה למעבדה בה עבדתי. תחום מדעי החיים אינו משקף את שאר תחומי ההנדסה, בו עדיין קיים הבדל משמעותי במספר הנשים/גברים בתארים המתקדמים השונים.

המעבר לתעשייה, תחילה כאשת פיתוח בחברת דיאגנוסטיקה שהובלה על ידי מדענית ויזמת, נטעה בי את ההבנה לגבי יכולת הנשים להוביל חברות בהצלחה משלב הרעיון, דרך פיתוח מוצר ושיווקו בעולם. הדרך בה נוהלה החברה, נלקחו החלטות, התבצעו המשימות ועודדו העובדים תמכה בי רבות בהתפתחות האישית שלי לאורך הקריירה.  

עובדה נוספת המקלה היום על כניסת נשים לתפקידים בכירים היא הכרת מקום העבודה ביתרונות קידום השונות המגדרית המשפיעה באופן ישיר על אופן לקיחת החלטות, היחסים הבין-אישיים, עבודת הצוות, השיח ואף על לקיחת אחריות. בכל החברות בהם עבדתי, חממות טכנולוגיות, חברות פארמה וחברות פרטיות, הקפדתי לשמר את תמהיל האנשים המגוון שעזר תמיד ביצירת סביבת עבודה פורייה, תומכת, צוותית והחלטית.

כיום, כחלק מההנהלה בחברת סייטוריזון,  אנחנו מקפידים על תרבות של גיוון, פלורליזם, תקשורת פתוחה ומגוון דעות, עקרונות קריטיים לשימור החוזק המדעי של החברה. בסייטוריזן, נשים מהוות 54% מכלל העובדים, 40% מכלל המנהלים בחברה ו33% מכלל ההנהלה הבכירה. 65% מכלל העובדות בסייטוריזן הן בעלות תארים מתקדמים (דוקטורט ופוסט דוקטורט) במדעי החיים. התרבות בחברה מבוססת על אמון וגמישות רבה. העבודה בקבוצות הטרוגניות, פתיחות למגוון דעות ושיתוף הוא הבסיס להצלחה של החברה המונה כיום כ-50 עובדים ומנהלת פרויקטים יחד עם חברות התרופות המובילות בשוק כדוגמת פייזר ו-GSK. חלק קריטי בעבודת הפרויקטים כולל עבודה מול בכירי המדענים והמנהלים בחברות המובילות הללו המאפשר חשיפה נדירה לדילמות בהן מתחבטות חברות אלו.  לשמחתי, אנחנו רחוקים מאוד מהמצב איתו התמודדה ד”ר רוזלינד פרנקלין, שהייתה חוקרת מבריקה ופרסמה עשרות מחקרים. פרנקלין ידועה בעיקר בזכות מחקר שתרמה לו רבות אך לא קיבלה עליו את ההכרה שהגיעה לה – פענוח מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. אך גם בחברת סייטוריזן יש לנו דרך לעבור על מנת להגיע לייצוג שווה של נשים בכל תפקידי הניהול בחברה.

ד”ר אורית שקד היא ראש המחלקה המסחרית בחברת CytoReason.