אני חושב שכל מי שקורא כאן בוודאי מכיר בחשיבות של סיינס אברוד, אבל למי שבכל זאת מפקפק, אשמח אם יקרא את השורות הבאות.

כבר לאחר צעדי הראשונים כסטודנט במחקר ידעתי שאני מעוניין בקריירה באקדמיה ולשם כיוונתי את כל מאמציי. ניסיתי להשתמש בכל כלי שעמד לרשותי ובכלל זה הכלים של סיינס אברוד. הארגון נהפך להיות מאוד נוכח בחיי במהלך תקופת הפוסט דוקטורט שלי ב National Institutes of Health בבת’סדה שבארה”ב. האזנתי לכל הוובינרים הרלוונטים ולמדתי המון. לכן, כשסיגל שחר (מרכזת פעילות הארגון באזור בת’סדה) העלתה את הרעיון של ‘קבוצת תמיכה לפוסטדוקים בNIH’ אמרתי לה שזה נשמע מעולה ואני בפנים. לאחר כמה מפגשים והצעות של החברים, הקבוצה התגבשה והמפגשים הפכו לתכופים ומועילים. ברוב המפגשים חבר קבוצה העביר סמינר שבמהלכו קיבל פידבק על המחקר שלו בצורה לא פורמלית וישירה (דבר שחסר בהרבה מעבדות בארה”ב וממש לא חסר בהרבה מעבדות בישראל). חלק מהמפגשים כללו חוקר ישראלי שסיים פוסטדוק לא מזמן ובא לתאר את החוויה שלו ובעיקר את תהליך הקבלה למשרה אקדמית בארץ.

כל המפגשים תרמו לי משהו אבל לאחד מהמפגשים הללו היתה השפעה מכריעה עלי. שרון שלזינגר, חוקרת צעירה בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית נתנה הרצאת הכרות לפקולטה. לרובנו, הפקולטה לחקלאות והמחלקות שהיא מכילה לא היו מוכרים. לי היה הרושם שרק חוקרים מתחום מדעי הצמח מתאימים לפקולטה. שרון הסבירה שחוקרים מתחומים שונים של מיקרוביולוגיה, תזונה, מדעי בע”ח וכו’ מבוקשים בפקולטה באותה מידה כמו אנשי הצמחים. הופתעתי ורשמתי לפני.

לאחר כשנה, הגיע הזמן להגיש מועמדות למשרה, בין יתר הפקולטות שלהם הגשתי מועמדות, נכללה גם הפקולטה. ספק אם זה היה קורה לולא המפגש עם שרון. במהלך הריאיון והביקור בפקולטה גיליתי שהמכון לביוכימיה, מדעי המזון ותזונה שבפקולטה יכול להוות בית מחקרי מעולה בשבילי והמחקר שלי הכולל בקרת ביטוי גנים בכבד רלוונטי מאוד למכון ולפקולטה. למרבה השמחה, גם בפקולטה הביעו עניין ומפה לשם…. בקרוב אפתח מעבדת מחקר בפקולטה.

אתר המעבדה
טוויטר