פרופ’ רחל אמיר משמשת ראש התוכנית לתואר שני בביוטכנולוגיה במכללה האקדמית תל-חי וראש המעבדה למטבוליזם של צמחים במכון המחקר מיגל.

תקופת הלימודים

“מגיל מאוד צעיר, עוד כשהייתי בת  4-5,  ידעתי שאני אעסוק בצמחים, צמחים מאז ומעולם מאוד ריגשו אותי. אבא שלי היה חקלאי שהגיע מהגולה. הייתה לו  אהבה מאוד לצמחים והוא הדביק אותי באהבה הזו.  גדלתי בקיבוץ יד מרדכי ובתיכון נהניתי מאוד משיעורי הביולוגיה. כשסיימתי את הצבא רציתי ללמוד באקדמיה, אך בקיבוץ לא היה נהוג ללמוד ולכן נאלצתי לעזוב את הקיבוץ” מספרת פרופ’ אמיר “עבדתי שנה וחצי כדי לחסוך ללימודים והייתי צריכה לעשות מכינה כי לא היתה לי בגרות. בכדי להתקבל לאקדמיה הייתי צריכה ציון של 75 לפחות ומאוד התקשיתי, משום שהיו במכינה מקצועות שלא למדתי אף פעם, כמו פיזיקיה, כימיה, אנגלית, מתמטיקה ברמה מספקת. אפילו איך לעבור מבחנים לא למדתי, מפני שהקיבוץ באותה תקופה החזיק בתפיסה שזה לא חינוכי לעבור מבחנים. הצלחתי לעבור את המכינה בציון 75.1.  התחלתי ללמוד בשנה הראשונה במכללת תל-חי, שהייתה אז שלוחה של הפקולטה לחקלאות ברחובות ושנים ב’-ג’ למדתי בפקולטה ברחובות. היה לי מאוד קשה, אבל סיימתי את התואר הראשון בהצטיינות יתרה. למדתי איך ללמוד ולמדתי להאמין בעצמי ולהגיד לעצמי: את תצליחי!”.

משסיימה את התואר הראשון, היה לה ברור שתמשיך מיד לתואר שני כי  “לימודי התואר הראשון מאוד ריגשו אותי”. היא השלימה את התואר השני באוניברסיטת ת”א במדעי הצמח והגנת הצומח, והתמקדה במחלות צמחים.

“בסיום התואר השני החלטתי להיות מורה, חשבתי שזה היעוד שלי להפיץ את הבשורה, לספר לתלמידים כמה ביולוגיה זה עולם מדהים, אולם הסקרנות לא נגמרה והחלטתי אחרי שנה וחצי שאני ממשיכה ללמוד. באותה תקופה עברתי לגור בגליל בקיבוץ דן” היא מספרת “הגעתי לפרופ’ דן לבנון, [כיום] המנהל המדעי של מכון המחקר מיגל, היושב בקריית שמונה ואמרתי לו שאני רוצה לעשות דוקטורט בגליל. הוא אמר לי שאין תוכנית דוקטורט ולא תהיה. אני התעקשתי ולא ויתרתי וכך נרשמתי ללימודי דוקטורט בפקולטה ברחובות שם למדתי את הקורסים התיאורטיים ואת המחקר ביצעתי במיגל- בתחום הפטריות”.  פרופ’ אמיר הייתה הדוקטורנטית הראשונה של מכון המחקר מיגל ופתחה את הדלת לדוקטורנטים שבאו בעקבותיה.

במהלך הדוקטורט אמיר לימדה בחוג לביוטכנולוגיה במכללה האקדמית תל-חי והפכה לחוקרת במיגל, שם גם פיתחה את הנושא של נוער שוחר מדע. בנוסף לכך עסקה בהשתלמויות מורים. כשהחליטה לצאת לפוסט-דוקטורט ביקש פרופ’ דן לבנון שתשתלם בארץ ותמשיך ללמד בתל-חי. באותם ימים לימדה אמיר קורסים בביולוגיה של התא ובמיקרובליוגיה. אמיר הסכימה לתנאים  והשלימה פוסט-דוקטורט במכון ויצמן במשך שנתיים בהנחיית פרופ’ גדי גלילי, שסייע לה מאוחר יותר בהקמת מעבדה למטבוליזם של צמחים במיגל. היא מספרת “הוא היה מנטור עבורי בתחילת הדרך.  תהליך הקמת המעבדה לא היה פשוט, מכיוון שלמיגל לא היו תקציבים ונאלצתי לגייס כספים בעצמי, ממשרד המדע, ממשרד התמ”ת, ממשרד החקלאות מקרן ISF ועוד. אך לא ויתרתי ופעלתי במרץ הייתי מהמייסדים של חברת קולפלנט COLLPLENT – חברה המייצרת בצמחי טבק מהונדסים קולגן אורגני לצורך חלקי חילוף לבני אדם . ההסכם שלי איתם שהם משלבים סטודנטים שלי מביוטכנולוגיה, מהחלקות בחברה. מעל 60 מסטודנטים שלי עובדים בחברה”.

היום עוסקת פרופ’ אמיר במספר תחומי מחקר. היא חוקרת הגברת ערך מזוני ע”י הגברת חומצות אמינו חיוניות ובעיקר מתיונין. היא נחשבת מומחית עולמית לחומצות מתיונין וחומצות האמינו האחרות. ב- 15 השנים האחרונות היא חוקרת גם רימונים, הידועים בערך התזונתי הגבוה שלהם. בהתחלה אפיינה פרופ’ אמיר זנים שונים בישראל. היום היא מנסה בעיקר למצוא את הגנים שמעורבים ביצירת החומרים הבריאים של הרימון. תחום מחקר נוסף, מתמקד בעלקת – צמח טפיל, בדומה לעלוקה, שנכנס לשורשי צמחים. אמיר בוחנת מה לוקח העלקת מהצמח, כי הגינום שלו מראה שהוא יכול לייצר, מלבד סוכרים, את כל החומרים האחרים לבד.    

מה העצה שלך לחוקרות / מרצות הצעירות?

אני מרגישה שלנו הנשים, המשימה קשה שבעתיים, משום שכדי להצליח עלינו להיות יותר טובות מהגברים וכל הזמן להוכיח את עצמנו. העצה שלי, היא להעז לחלום בגדול וללכת עם השאיפות שלנו עד הסוף. לא תמיד זה קל, בעיקר לנשות אקדמיה שהן גם אימהות לילדים צעירים וצריכות לשלב קריירה תובענית עם אימהות. צריך לקחת בחשבון, שאי אפשר להצליח בכל החזיתות ולכן עלינו הנשים, לא להקשות על עצמנו, לא לבקר את עצמנו ולהימנע מרגשות אשמה. חשוב לחיות עם בן זוג תומך, בסביבה תומכת וגם ברגעים קשים לא להישבר, להאמין בעצמך, לשמור על החזון וללכת עם החלומות עד הסוף. 

מה היית אומרת למי ששוקל לחזור לארץ להשתלב באקדמיה בתל-חי?

אנחנו עושים כאן מחקר ברמה גבוהה. בשל היותנו מוסד יחסית קטן יש כאן מקום להזדמנות של יצירה וארגון וכל נושא מקדם מתקבל בברכה ומתאפשר. קיים דיבור רציף בין הסגל ובין ההנהלה למען קידום המכללה ולמען קידום של אזור שלם וכך נראית הציונות במיטבה בזמננו אנו. נשמח אם תבואו ותצטרפו לעשייה המבורכת הזו.

עוד על המכללה

המכללה האקדמית תל-חי, הניצבת היום בצמרת המכללות הציבוריות בישראל, מציעה מגוון רחב של חוגים אקדמיים ותוכניות לימוד בתחומי מדעי החברה והרוח ובתחומי מדעי החיים. המכללה שוכנת בליבו של הגליל המזרחי, מוקפת נוף ירוק ומרהיב  ומצליחה לסחוף אליה אלפי סטודנטים מכל רחבי הארץ.

המכללה האקדמית תל-חי  פועלת נמרצות  לקידום מרצות/חוקרות באמצעות ״יועצת לנשיא להוגנות מגדרית״ ו״היחידה לשוויון מגדרי״. פעילות זו כוללת בין היתר: יצירת מנגנון של “מנטורינג” לחוקרות צעירות, המאפשר ליווי וסיוע בהתמודדות עם האתגרים הקיימים במערכת האקדמית,  העלאת המודעות לחסמים לשוויון מגדרי באקדמיה בקרב חברי וחברות הסגל האקדמי והמנהלי, ומקבלי ההחלטות בכל הדרגים, סיוע בקידום מחקרים של חברות סגל זוטר, הנמצאות בשלבים שונים של הקריירה האקדמית שלהן (דוקטורט, פוסטדוקטורט והשלבים הבאים) באמצעות מענקי מחקר , קידום מחקר של חוקרות בכול הדרגות באמצעות רטריט כתיבה, שמטרתו ליצור רצף של זמן שקט המוקדש לכתיבה, משאב חסר בעיקר עבור חברות סגל במכללות העומדות בעומסי הוראה כפולים לעומת אוניברסיטאות ועוד.

חשוב לציין כי בתל-חי לא מעט נשים מכהנות בתפקידים בכירים, כגון ראשות חוגים ותוכניות לימודים, לרבות המשנה לנשיא פרופ׳ סנאית תמיר.  הנהלת המכללה מחויבת להעלות את ייצוג הנשים בגופים שבהם הייצוג נמוך. כך למשל התחייבה ההנהלה להעלות את שעור הנשים בוועדת המינויים, וכן לוודא  שבמנגנוני תמיכה ושיפוי, כגון גמול הצטיינות והקלות בהוראה (המשמעותיים לקידום מקצועי של סגל אקדמי) לא ימצאו הבדלים\פערים משמעותיים בייצוג המגדרי.  יש לציין את מחויבות המכללה לתהליך של שינוי אמיתי, מחויבות הבאה לידי ביטוי בהכרה בקושי הכרוך בהתמודדות  עם מנגנוני האפליה הגלויים והסמויים ובהבנה שיש לעשות תהליכי למידה כדי לשנות זאת. ההכרה במורכבות של ההתמודדות עם מנגנוני אפליה מגדריים  באה לידי ביטוי  גם בתמיכת הנהלת המכללה במודל העבודה הצוותי  ביחידה לשוויון מגדרי (בשונה מהמודל המקובל אל של יועצת יחידה).

בנוסף, מרצות בדרגות מרצה בכירה ועד פרופסוריות מן המניין התגייסו להיות חונכות בתוכנית המנטורשיפ.  מעבר לחשיבות החניכה של מרצות צעירות, מרצות בכירות אלה – מעצם התגייסותן – מהוות סוכנות שינוי במערכות השונות בהן הן פועלות בארגון.