ראיון עם ד”ר אילן גורנאו – חוקר ישראלי שחזר המחלקה לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה באוניברסיטת תל אביב

ד”ר גורנאו חזר מפוסטדוק במדעי המחשב בקורנל למרכז הבינתחומי בהרצליה (IDC).
ד”ר מיכל ארד ראיינה אותו בשיחה על הדרך שלו למחקר, המלצות וחוויות מהליך הראיונות כמדען אינטרדספלינרי והאתגרים שנתקל בהם כחוקר צעיר בישראל.

משרה נוכחית
מרצה בכיר בבית ספר אפי ארזי למדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה (IDC).

http://www.faculty.idc.ac.il/igronau/

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?   
את הדוקטורט עשיתי במדעי המחשב בטכניון. עסקתי בפיתוח כלים סטטיסטיים ומתמטיים לשחזור עצים פילוגנטיים (עצי אבולוציה). המטרה המרכזית במחקר שלי היתה קידום ההבנה המתמטית של השיטות המרכזיות וניצול ההבנה הזו לפיתוח מתודולוגיות חדשות וטובות יותר.

לפוסטדוק נסעתי לאוניברסיטת קורנל, ובמחקר שלי התחלתי לשים דגש יותר כבד על ניתוח נתונים גנומיים עדכניים. בפרוייקט הדגל שלי מהפוסט, פיתחתי תוכנה שבעזרתה ניתחתי גנומים של שבעה בני אדם מאוכלוסיות שונות לצורך שחזור ההיסטוריה האבולוציונית של המין האנושי. באמצעות הניתוח הזה הצלחנו לתארך לראשונה את אחד הפיצולים העתיקים ביותר בין אוכלוסיות של בני אדם באפריקה לפני יותר מ 100 אלף שנים. במחקר שלי היום אני נעזר בבסיס התיאורטי שרכשתי בדוקטורט, ואני מיישם את הידע הזה בפתרון שאלות בוערות מתחום הביולוגיה האבולוציונית וגנטיקה של אוכלוסיות.

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך? 

ניתוח נתונים גנומי מזוית אבולוציונית. אחרי שפיתחתי שני כלים חישוביים בפוסט, אני כרגע מתמקד יותר ביישומים, וחשיבה על הדור הבא של נתונים גנומיים. אני יוזם שיתופי פעולה עם ביולוגים אבולוציוניים מובילים מהעולם, על מנת לבדוק כיצד ניתן לשפר את השיטות הקיימות כדי לפתור שאלות חדשות. בנוסף, על תקן “מדען הנתונים” (data scientist) של המחלקה, אני מלמד סטודנטים במחלקה כיצד ניתן להפיק תובנות מניתוח נתונים גדולים (big data) כגון אלה השכיחים בביולוגיה, על ידי שימוש במודלים מתמטיים מורכבים.

מה המטרות המדעיות שלך? 

המטרה שלי היא להבין אילו נתונים יוכלו ביולוגים להפיק בעוד כמה שנים, ולהתאים שיטות הניתוח לאופי של הנתונים הצפויים. זהו תחום בו הטכנולוגיה מכתיבה את הקצב, ושיטות הניתוח הנפוצות בדרך כלל מותאמות לטכנולוגיה של אתמול. המטרה שלי היא לצמצם עד כמה שאפשר את צוואר הבקבוק שחוסר ההתאמה הזו יוצר.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאתה מעוניין בקריירה אקדמית?
אני לא מרגיש שהיה רגע מכונן. מה שהניע אותי זה הדחף ללמוד ולחקור, ולאו דווקא הניסיון לסלול את המשך הקריירה שלי. נהנתי מהעבודה היצירתית באקדמיה והפוטנציאל הטמון במחקר לקידום הידע האנושי. נסעתי לפוסט דוקטורט כדי להמשיך להתפתח כחוקר ומדען ולהינות מהחוויה של חיים בארה”ב. אחרי כשנתיים בתוך הפוסט, פרסמתי את המאמר הגדול הראשון שלי והבנתי שזה הזמן לקבל החלטות. פרסום המאמר “פתח את התיאבון” שלי, ומאז נעשיתי מוכוון מטרה להמשיך בקריירה באקדמיה. ההחלטה חייבה שינוי גישה מבחינתי, משום שעד אותו רגע עבדתי מתוך הנאה מהיצירה והעשייה, אך כאשר מנסים לבנות קריירה צריך גם לחשוב על תכנית מחקר ארוכת טווח וליצור קשרים לשיתופי פעולה, וזה דורש השקעה של זמן ואנרגיה.
כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה?
החוויה באופן כללי היא של בלאגן. תחום המחקר האינטרדיציפלינרי לא הועיל לכך, משום שחוקרים מהתחום שלי (ביולוגיה חישובית) פזורים בארץ כחברי סגל במחלקות שונות (מתמטיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה, רפואה, סטטיסטיקה, הנדסה, ועוד). לא עזר גם שרב המחלקות לא מפרסמות קול קורא מסודר. ואם יש קול קורא, אז הוא מאוד כללי, ולא ברור שבסופו ישנו תקן בר איוש. לכן החיפוש חייב אותי לעבודת הכנה ארוכה, בניסיון להבין אילו מחלקות עשויות להתענין בחבר סגל מתחום המחקר שלי. הגשתי את התיק שלי לכל מחלקה שנראה היה לי שיש בה עניין (מדובר בכעשרים מחלקות!). לאור כך הליך הראיונות שלי נמשך על פני שנתיים, דבר שיכול במקרים מסויימים להזיק. במקרה שלי, בשנה השניה הגעתי ליותר ראיונות, ועם הרבה יותר ניסיון ורעיונות מוצקים יותר לגבי האופן בו אני מעוניין לנהל את המחקר שלי. חשוב אבל להבין שלא פשוט לשנות את הרושם הראשוני, ולכן חשוב לא להתראיין מוקדם מידי על תקן “סיבוב יבש”.

למה התכוונת ב”בלאגן”? 

בארה”ב כל ההליך הרבה יותר מסודר. ישנם קולות קוראים הרבה יותר ממוקדי תחום, ובסוף כל קול קורא ניצב תקן. בנוסף, על כל תקן מתראיינים בדרך כלל עד חמישה מועמדים. כל מועמד מוזמן ליומיים של פגישות וראיונות (על חשבון המחלקה). במחלקות בארץ, מתראיינים בדרך כלל יותר מועמדים ולא ברור אפילו אם יש תקן למשרה. כך שגם בשלב זה, לא ברור לך עדיין היכן אתה עומד כמועמד. הכלל שלי היה להתייחס לראיון במלוא כובד הראש בכל מחלקה, ולנצל כל הזדמנות רלוונטית. הבנתי שאם אני מעוניין ברצינות לחזור למשרה באקדמיה בארץ, עליי לשחק לפי הכללים המקומיים (יותר מדוייק יהיה לומר – היעדר הכללים).

מהם האתגרים אתם אתה מתמודד בהקמת מעבדה?
האתגר המרכזי הוא מציאת סטודנטים. את המחקר שלי אני יכול לנהל בעצמי, אולם על מנת להתפתח ולשגשג אני צריך להקים קבוצת מחקר. במרכז הבינתחומי אין מחלקה לביולוגיה, ולבודדים מהסטודנטים שאני מלמד יש רקע פורמלי בביולוגיה. זהו אתגר, אבל זו גם הזדמנות גדולה עבורי ועבור הסטודנטים המעוניינים לעסוק במשהו מעט שונה. אני מגלה שהסטודנטים שלומדים בבינתחומי הם מוכשרים ונחושים מאוד ובעלי חוש יזמי יוצא דופן. הכוונה שלי היא לתעל את האנרגיה הזו לעשייה מדעית. גיוס סטודנטים מתאימים הוא הליך מורכב, ואני לוקח בחשבון שייקח זמן עד שאני אבנה את קבוצת המחקר שלי. בנוסף, ההוראה היא חלק מרכזי מהעבודה במרכז הבינתומי. אני נהנה מהגיוון שההוראה מוסיפה לעבודה, אבל היא גם מצריכה לא מעט השקעה, במיוחד בשנים הראשונות. לאור כך ניצול נכון של הזמן הופך למצרך מאוד חיוני.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?  
בזמן הדוקטורט התמקדתי במחקר ופחות בקריירה, ולכן נדרשה ממני עבודה לא מבוטלת בפוסטדוק לבנות תיק של מועמד למשרה. לתפישתי, בדוקטורט צריך להתמקד במחקר נטו ופחות בבניית קריירה. עם זאת, המצב הנוכחי מצריך התחשבות בשיקולי קריירה כבר בשלב מאוד מוקדם ולפני היציאה לפוסטדוק. אז ההמלצה שלי היא להתמקד במחקר, אבל גם לשים עין על העתיד.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך אתה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט? 

התפקיד של דוקטורט לטעמי הוא לתת לאנשים את ההתנסות המחקרית, וזה לאו דווקא מתוך ההנחה שהם יהיו חברי סגל. לא ניתן לדעתי לשנות את זה ולא יהיה חכם לצמצם את כמות הדוקטורנטים. הבעיה המשמעותית לדעתי היא בפוסט, משום שרוב האנשים שמחפשים פוסט ימצאו אחד, ואז אחרי שנים של עשיה באקדמיה, הם צריכים לחשוב על שינוי מסלול. האתגר הגדול בעיניי הוא לא שינוי תכנית הדוקטורט, אלא מציאת נתיבי קריירה לאנשים בעלי תואר דוקטור אל קריירה בתעשיה. במיוחד אם רוצים לצמצם את בריחת המוחות, הנובעת מכך שאנשים רבים נוסעים לפוסט בחו”ל, ומשם הם מכריעים בעניין המשך הקריירה שלהם.

כאחד מהזוכים במלגת הנסיעה של ביואברוד ומשרד הקליטה ב- 2014, האם הפעילויות האחרות שביואברוד מציע לפוסטדוקטורנטים בחו”ל סייעו לך?
בשלב שקדם לחיפוש המשרה השתתפתי בוובינרים והגעתי גם למפגש בניו יורק. הפעילויות נתנו לי מוטיבציה להתחיל בתהליך חיפוש המשרה, וגם נתנו לי כלים חיוניים. המלגה היוותה סיוע מאוד משמעותי עבורי, במיוחד משום שאין דרך אחרת לממן את “סיבוב ההופעות” בארץ, מלבד הכיס הפרטי. חשוב להבין שזו לא הוצאה פשוטה לפוסטדוקטורנטים, וכל סיוע הוא מאוד משמועתי.