ראיון עם ד”ר דנה רייכמן – חוקרת ישראלית שחזרה לחוג לביולוגיה כימית באוניברסיטה העברית
ד”ר דנה רייכמן השלימה את לימודי הדוקטורט במכון וייצמן ויצאה לפוסט-דוק במישיגן, שם ניהלה את סניף ביואברוד המקומי. שוחחנו איתה על המסלול המקצועי שהתווה את דרכה בחזרה לישראל כמרצה בכירה בחוג לביולוגיה כימית, במכון סילברמן למדעי החיים באוני’ העברית.
ד”ר מיכל ארד ראיינה אותו על מסלול הקריירה הלא שגרתי שלו וקיבלה ממנו טיפים לפיתוח הקריירה ולקידום מדענים בישראל.

משרה נוכחית:
מרצה בכירה בחוג לביולוגיה כימית, מכון סילברמן למדעי החיים, האוניברסיטה העברית ירושלים
http://www.reichmannlab.com/

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?

הדוקטורט שלי, בהנחייתו של פרופ’ גדעון שרייבר, התמקד בתחום של  תקשורת בין חלבונים מתוך ניסיון להסביר למה ואיך חלבון אחד מדבר עם השני ולא עם השלישי. האינטרקציות האלה הן אלה שגורמות לתאים שלנו לתפקד. המחקר שלי, במחלקה לביוכימיה במכון ויצמן, התמקד בבהבנת השפה הבינ-חלבונית, כשהמטרה המרכזית שלי היתה להבין כיצד ניתן לשלוט בתקשורת הזו ולשנות אותה.

כביכול הענין נשמע פשוט, אך קיימת שונות גדולה בין החלבונים וכתוצאה מכך בקשרים שהם יוצרים. מדד אחד הוא עוצמת הקשר – לדוגמא חלבון א’ יצור קשר חזק עם חלבון מסוג ב’ אך לא עם חלבונים מסוג ג’ ולא יצור כלל קשרים עם חלבונים מסוג ד’. מדד נוסף הינו מידת הסוציאליזציה של חלבון – לדוגמא חלבון אחד יכול ליצור קשרים עם סוגים רבים של חלבונים, בעוד חלבון אחר יהיה סלקטיבי יותר ויצור קישורים רק עם חלבונים מסוג מסוים. לכן בעצם כל קישור כזה הוא עולם ומלואו, והבנתו יכולה לסייע בפיתוח של תרופות יעילות יותר למחלות שונות.

המדע מנסה לבנות מבנים חדשים לחלבונים שלא בנויים טוב, כמו בפרקינסון ובאלצהיימר.לקחת חלבונים פגומים שעוברים אגרגציה, להנדס חלבונים חדשים שיקשרו למבנה הנכון ויחליפו את הנוגדים הפגומים. בתחילת המחקר בדוקטורט התמקדתי בהבנת מערכת החוקים במודל מסוים. מאוחר יותר ניסיתי להכיל את המידע שרכשנו בצורה רחבה יותר, על עוד חלבונים.

בשלב הבא רציתי לחקור מערכות מורכבות יותר. לשם כך את הפוסט-דוקטורט עשיתי באן ארבור מישיגן במחלקה לביולוגיה מולקולרית, תאית והתפתחותית, בהנחייתה של פרופ’ אורסולה ג’ייקוב. המחקר במעבדה מתמקד בשאלה איך חלבונים מתקפלים בתא. מקובל היה לחשוב שיעילותו של חלבון תלויה ביכולתו להתקפל בתוך התא. היום ידוע שלא  כל החלבונים מתקפלים, בטח שלא באופן זהה.

נחשפתי למגוון רחב של שיטות שלא היו בישראל בתקופה ההיא. השיטות הללו מאפשרות מדידה מאד של משקל לפי מסה מדויקת (mass spectrometry). ההתמקצעות שלי בהן איפשרה לי להביא אותן איתי ולהקים באוניברסיטה העברית מעבדה עם ציוד חדשני שמציב אותנו בחזית המחקר העולמי כיום..

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך?

השאלות איתן אנחנו מתמודדים הן איך אורגניזמים מתמודדים עם מצבי לחץ סביבתיים, לדוגמא שינויים ברמות חימצון או טמפרטורה. אנחנו מתמקדים בחלבונים מסוג שפרונים(chaperones). גילינו שפרון בטפילי טריפנוזומה שכנראה חיוני להתמודדות של הטפיל עם מצבי לחץ של חום וחימצון. כיום אנחנו מנסים להבין את מנגנון הפעולה שלהם והאם אפשר להשתמש בהם כמושא / יעד לתרופה (drug target). אנחנו חוקרים את מנגנוני הגנה של תא שמבוסס על חלבונים שהינם שפרונים שמופעלים ע״י עקה (לחץ) מסוימת. אותה עקה גורמת לאיבוד המבנה המרחבי של השפרונים הספציפים שאנחנו חוקרים וחוסר המבנה מפעיל אותם. מה שהורג חלבונים אחרים למעשה מפעיל אותם.

קו מחקר נוסף במעבדה מתמקד בהבנת תהליכי חימצון של חלבונים על פני זמן. חלבונים עוברים חמצון במגוון תהליכים ביולוגיים. עם זאת, לאורך זמן, רמת חימצון פוגעת בחלבונים. מצב כזה מתקיים לדוגמה בהזדקנות פיזיולוגית. האיזון החימצוני אינו מופר ביום אחד. מדובר בהליך שבסופו הפגיעה בחלבון אינה הפיכה. במעבדה אנחנו מנסים למצוא, לכמת ולסמן במדויק את שלב המעבר הזה, כלומר מתי השלב שבו כבר מאוחר מידי לתקן חלבונים ולבחון האם יש דרך חזרה. למצוא מרקרים לנקודת האל חזור ולסמן את נקודת הזמן המדוייקת של האיזון, בזמן בו אפשר אולי עדיין לתקן את החלבונים.

אני עושה כיום שילוב של מחקר שעשיתי בפוסט-דוקטורט מבחינת שיטות ומנסה לענות בעזרתן על שאלות גלובליות. אנחנו משתמשים במעבדה גם בלא מעט שיטות ודרכי מחקר שלמדתי בדוקטורט.

מהן המטרות המדעיות שלך?

אני שואפת לפענח את גמישות החלבונים, להבין את השפה שלהם, וגם לראות איך הגמישות הזאת עוזרת לנו להתקיים ולהתמודד עם מצבי לחץ פיזיולוגים. אם נבין את מנגנון העבודה של החלבונים, נוכל לזהות כשלים מערכתיים ולתקן אותם בזמן אמת.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאת מעוניינת בקריירה אקדמית?

המשכתי לדוקטורט כי עניין אותי לעסוק במחקר. במהלך ראיון הקבלה לתכנית הדוקטורט הבנתי שאני בעצם לא מבינה המון דברים. התובנה הזו משכה אותי להישאר ללמוד. האתגר שבהתמודדות יומיומית עם שאלות חדשות ריתק אותי. בכל שלב בקריירה למדתי המון והרגשתי שגם אם לא אמשיך לקריירה אקדמית, אני מרוויחה מכל שלב המון (דוקטורט ומאוחר יותר פוסטדוקטורט). האתגר שבמחקר קסם לי ולכן רק רציתי להמשיך לחקור וללמוד. בשלב מסוים החלטתי שאם אני כ”כ אוהבת את מה שאני עושה אז אעשה את המקסימום כדי להישאר באקדמיה. לשמחתי הצלחתי.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה?

היינו בארה”ב 4 שנים. כשהייתי מוכנה פניתי לרוב האוניברסיטאות בישראל – למודעות שפורסמו וגם לדיקאנים של מחלקות שלא פרסמו משרות ושאלתי אם יש משרה. לא כל האוניברסיטאות מפרסמות את המשרות שלהן, ולכן מקובל ואף רצוי לפנות לדיקאנים. חלקם באמת חזרו עם תשובה שעל אף שהם לא פרסמו מודעת גיוס, יש להם משרות פנויות. עשיתי “סיבוב הופעות” של שבועיים. התהליך בארץ מאד עמוס ומלחיץ. כל יום התראיינתי במקום אחר. מצד אחד את רוצה להיות הכי טובה שאת יכולה, ומצד שני להגיע למקום שהכי טוב בשבילך, בעיקר בהיבט של האנשים – מי יהיו הקולגות שלך. לשמחתי קיבלתי מספר הצעות. בחרתי בעברית כי הרגיש שזה המקום שהכי התאים לי ולמחקר אותו רציתי לעשות.

מהם האתגרים איתם את מתמודדת בהקמת מעבדה?

התהליך היה די כאוטי כשאני חזרתי לארץ. המצב היום יותר טוב, מסודר ומתוכנן. קיבלתי מעבדה לא משופצת. את מוצאת את עצמך בחדר לבד ושואלת מה עושים עכשיו? עברתי תקופה של “מה עושים” ומחשבות על איך מכמתים אם היום באופן הכי יעיל. כתבתי 7-8 הצעות לגראנטים. במקביל צריך היה לשפץ את המעבדה. הסגל והאנשים סביב מאד עזרו. חלקו מהחוויות שלהם ומה עבד או לא עבד להם. מצאתי רשת מאד תומכת של חוקרים צעירים ומבוגרים כאחד. היום יש בעברית פורום של מרצים צעירים ודואגים לשפץ את המעבדה לפני הגעת החוקר/ת לארץ. לקח לי יותר משנה לשפץ את המעבדה. בזמן הזה התארחתי במעבדה של מישהו אחר. האתגר הנוסף הוא גיוס עובדים. זה בהחלט משהו שלא לומדים בהכשרה המחקרית ולוקח זמן להבין כיצד נכון לבצע זאת.

היום המצב יותר מובנה, כבר לא work in progress. בשנה שעברה בזמן הלימודים היו במעבדה שלי 10 עובדים, כרגע יש לי 6. המעבדה קיימת והמכשירים מכויילים ועובדים.

אתגר נוסף הוא הניסיון לאזן בין הוראה ומחקר. מצד אחד, יש המון ענין בבניית קורסים חדשים. מצד שני, זה גוזל הרבה יותר זמן מאשר ללמד קורסים בסיסיים עם סילבוס קיים. הזמן הזה כמובן בא על חשבון המחקר. כיום אני מלמדת שני קורסים ומשתדלת לשמור שעיקר זמני יוקדש למחקר הרי בשביל זה בעצם הביאו אותי לכאן.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסטדוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?

לדוקטורנטים – לכו לעשות פוסט-דוק. לכו כי זה מעניין ומלמד. זה יכול להפוך למשרה אקדמית או לא, אבל זו בכל מקרה תקופה מאד מעניינת ומאתגרת. החוויה שבמגורים ועבודה בחו”ל היא משהו שאני ממליצה עליו בחום.

לפוסט-דוקטורנטים – למרות העבודה הקשה תנסו להנות, לטייל, לנצל את הזמן. חשוב מאד לבחור מעבדה טובה שיש בה סיכוי להצליח – מעבדה תומכת והמחקר בה מתאים לאופי שלכם (לא ראש בקיר). חפשו ומצאו את עצמכם במחקר – מה השאלה שלך? למה זה שונה מאחרים? מה מבדל אותך. תעשו את מה שאתם עושים באופן הכי טוב שיש.

לנשים אמליץ להפטר מרגשות האשם ולהפריד בין עבודה לבית. את לא יכולה לעשות הכל לבד וזה בסדר לבקש עזרה מהסובבים או עזרה בתשלום.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך את רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?

יש פחות דוקטורנטים ואנחנו מגיעים לאיזון באופן עקרוני וגם לא כולם צריכים לסיים באקדמיה. אני רואה הרבה דוקטורנטים שהולכים לתעשייה ובאיזה שהוא מקום על חלק זה חבל. אני מניחה שהטובים יצליחו להישאר באקדמיה אם הם רוצים או יצליחו בתעשייה. לא רואה שיהיו הרבה יותר משרות בקרוב.

כאחת מזוכי מלגת הנסיעה של ביואברוד ומשרד הקליטה ב- 2013, האם הפעילויות האחרות שביואברוד מציע לפוסטדוקטורנטים בחו”ל סייעו לך?
אני חושבת שפעילויות מקצועיות היו החשובות ביותר. מפגש עם פרופ’ שסיפרה על תהליך ההגשות היה מאד יעיל עבורי. כמובן שגם מלגת הטיסה מאד עזרה כי  את ההגעה לראינוות בישראל פוסטדוקטורנטים ממנים מכיסם הפרטי, וזה ממש לא פשוט. אחד הדברים המעניינים הוא שפעילויות גיבוש ומפגשים חברתיים היוו בסיס לשיתופי פעולה מדעיים, מעבר כמובן לתמיכה החברתית ולתחושת הקהילה שהן חשובות לא פחות. בטח במקום באוניברסיטה ענקית כמו מישיגן שבה לא ממש פוגשים אנשים באופן אקראי.