ראיון עם ד”ר עפרה בני – חוקרת ישראלית שחזרה לבי”ס לרוקחות באוניברסיטה העברית
ד”ר עפרה בני השלימה דוקטורט בהנדסה ביוטכנולוגית בטכניון ונסעה לשני פוסט דוקטורטים בהארוורד. היא היתה רכזת ביואברוד בבוסטון בעת שהותה שם. ב-2013 חזרה לישראל ופתחה מעבדה ב-IDR של בי”ס לרוקחות באוניברסיטה העברית. ד”ר מיכל ארד ראיינה אותה על המחקר שלה, מסלולים מקצועיים ומגוון האתגרים שבדרך עד ואחרי ההגעה למעמד של חוקרת עצמאית.

משרה נוכחית

Senior Lecturer, Institute for Drug Research, Head of Nanomedicine and Tumor Microenvironment Lab, The School of Pharmacy, Faculty of Medicine, The Hebrew University of Jerusalem

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך? 

העיסוק המרכזי היה בפיתוח שיטות לשחרור מבוקר של תרופות לטיפול בסרטן. הרעיון למעשה מתבסס על הניסיון לשנות את הסביבה המיקרוסרטנית ולשלוט בה. הפרוייקט שלי התמקד בפיתוח תרופות שמעכבות יצירת כלי דם בגידולים סרטניים, ובכך “מרעיבות” את התאים הסרטניים עד לתמותה. המחקר שלי בדוקטורט ובפוסט דוקטורט התבסס על גישות ביו-הנדסיות שתאפשרנה טיפול ממוקד יותר לרקמה הסרטנית תוך שחרור איטי של התרופה. בפוסט דוקטורט פיתחתי מערכת ננו-חלקיקית ייחודית המאפשרת שחרור ממוקד של תרופות אנטי-אנגיוגניות (anti-angiogenic therapy) שמונעות את יצירת כלי הדם.

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך?

המעבדה עוסקת בננורפואה והסביבה המיקרוסרטנית, ומתמקדת בשלושה תחומים מרכזיים:

(1) פיתוח מערכות שחרור ומיקוד תרופות לגידולים סרטניים באמצעות יצירת nanoparticlesעם תכונות שייצבו את התרופות, יגדילו כניסה לרקמה הסרטנית ויקטינו את הרעילות. המטרה היא כמובן שיפור יעילות הטיפול.

(2) אחת הבעיות המרכזיות היא שסרטן מפתח עמידות ברמה הרקמתית לטיפולים אנטי-אנגיוגנים. מכאן, אחד האתגרים המרכזיים עימם אנו מנסים להתמודד הוא הבנה של המנגנונים המיקרו-סביביתיים בסרטן שגורמים לאגרסיביות ולעמידות של הסרטן לאורך הטיפולים, ופיתוח טיפול שינטרל את המנגנונים הללו.

(3) פיתוח מודלים ביו-הנדסיים תאיים תלת מימדיים לבחינת תרופות אנטי-סרטניות מחוץ לגוף החולה בשיטות מיקרו-פלואידיות.

מהן המטרות המדעיות שלך?

החזון הוא שבאמצעות מערכות טיפוליות יעילות ניתן יהיה להתאים את נשאי התרופות לסוגי הסרטן השונים ומעבר לכך להתאים אותם למטופל – רפואה מותאמת אישית. החזון ארוך הטווח הוא להפוך את הסרטן למחלה כרונית שניתנת לדיכוי תוך שילוב של פיתוח תרופות חדשות עם דרכי שחרור יעילות יותר.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאת מעוניינת בקריירה אקדמית?

במקרה שלי לא ידעתי את זה בשלב הדוקטורט. בכל צומת בחרתי בסופו של דבר במחקר, וזה מה שהוביל אותו להמשיך לפוסט דוקטורט מבלי תוכנית מוגדרת להישאר באקדמיה. ד”רג’ודה פולקמן ז”ל היה מבחינתי מנטור לחיים. למדתי ממנו מהי חשיבה מדעית ויצירתית, ומהעבודה איתו הבנתי שאני מעוניינת בקריירה אקדמית, בחופש המחקרי הייחודי הזה שנותן דרור ליצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה?

התראיינתי במספר מוסדות, כולם בישראל מאחר ולא רציתי להישאר בחו”ל. פניתי בהליך סטנדרטי במענה לקולות קוראים שהתפרסמו. התראיינתי במהלך שבוע דחוס ב-4 אוניברסיטאות ובתוך כל אוניברסיטה במספר מחלקות שונות. לכל מחלקה היה צורך להציג כיצד המחקר שלי משתלב עם הצרכים שלהם. זו חוויה לא פשוטה, גם מבחינה פיזית, ימים שלמים של ראיונות הם מאד לא פשוטים. לפעמים ישנם הליכים פנימיים תוך מחלקתיים שלא מודעים אליהם מראש ומגלים אותם תוך כדי, למרות כל ההכנה שעושים מראש. לכן מומלץ, כמה שיותר לנסות לדבר עם אנשים מבפנים ולהבין מראש מה מחפשים בכל מקום.

מהם האתגרים איתם את מתמודדת בהקמת מעבדה?

הדבר הראשון והמרכזי הוא העובדה שצריך להתמודד עם המון דברים במקביל, ואף אחד מהם לא בהכרח קשור להכשרה שלנו. דרושה המון סבלנות, כי דברים זזים לאט מהרצוי, וממה שאנחנו היינו רגילים בחו”ל. איך בונים קבוצה – מצד אחד ישנו לחץ לבנות קבוצה כמה שיותר מהר, מצד שני צריך לבחון בזהירות את מי לוקחים כי החומר האנושי הוא קריטי. להתחיל לשחות בכל הפעילויות האקדמיות – הוראה, ועדות, הזמנת חומרים. לדעתי הדרך הכי טובה היא לדבר עם אנשים שעברו את זה. רצוי לפעמים לדבר עם הצעירים שזה עדיין טרי אצלם והעצות שלהם יותר קרובות למציאות העכשווית. לא להתבייש ולשאול שאלות. בנוסף אסור לפחד, צריך פשוט לקפוץ למים, בעיקר כאשר מדובר בכתיבת גרנטים – להתחיל לכתוב כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר בקשות.

מבחינת הוראה קיבלתי סמסטר חסד. חשוב להבין שהוראה מהווה נטל לא קטן, בפרט בהתחלה. בנית קורס אינה מטלה פשוטה, אבל גם כניסה לקורס קיים אינה בהכרח פשוטה. ה”הלם” הגדול במעבר מפוסט למשרה הוא להבין שלמעשה עוברים מ-90% מחקר ישיר לכ-40% עיסוק במחקר, כאשר כל שאר הזמן מוקדש למטלות ניהוליות, לבירוקרטיות ולהוראה. בניתי קורס של 3 שעות שבועיות – גם הבניה וגם ההכנה לשיעורים השבועיים גוזלות המון זמן, אבל צריך לזכור שזה התפקיד ולדעת להינות מהנחלת ידע לדור הבא. חשוב לזכור שהקושי העיקרי הוא בשנים הראשונות ואחר כך זה כבר יותר פשוט.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסט דוטורנטים שמעוניינים בקריירה אקדמית?

הרבה אנשים לא יודעים בוודאות שהם מעוניינים בקריירה אקדמית, וזה עלול להיות בעוכריהם. בהחלט ישנה חשיבות לתכנון מראש והתמקדות בדברים החשובים. יש פרמטרים שחשובים ברמה המקצועית ויש פרמטרים שחשובים ברמה האישית. ברמה המקצועית, חשוב להבין שהדבר הכי חשוב הוא המאמרים. לאור חשיבותם, צריך לבחור קבוצה נכונה בדוקטורט ובפוסט דוקטורט, שמסוגלת לפרסם טוב או בעלת פוטנצאל פרסומי גבוה. לשם כך מומלץ לשוחח עם אנשים מתוך הקבוצה לפני שמקבלים החלטה – לדוגמא להבין כיצד מתנהלת העבודה מול ראש המעבדה, תקציבים, הליך פרסום המאמרים במעבדה (פרסומים בשנים האחרונות, האם יכולה להיווצר בעיה עם מיקום על המאמר). אם אפשר, אז מאד מומלץ לעשות תקופת ניסיון קצרה כעבודה לפי שעות או פרוייקט. צריך לרכוש ניסיון בכל היבט שרלוונטי לקריירה אקדמית – כתיבת מאמרים והבנה של הליך הפרסום, התמודדות עם כתיבה של גרנטים, התמקצעות בכמה שיותר שיטות, הנחיה של סטודנטים והוראה. ברמה האישית, צריך לקחת בחשבון שיש המון פשרות אישיות וכלכליות בהליך הזה, ולמרות כל הלחץ חשוב לדעת להינות. חשוב להבין שבכל נקודה קיימות המון אפשרויות גם אם דברים לא מסתדרים לפי התכנית.

לפני שבוחרים פוסט דוקטורט מומלץ להתייעץ עם חוקרים ותיקים במחלקות היעד אליהם אתם מכוונים כדי לדעת מה ירצו ומה חסר. לפעמים ישנן שיטות או טרנדים וזה מפתה ללכת למעבדות שמתמחות בזה, אבל בארץ יודעים שזה לא יחזיק מעמד מסיבות אלו או אחרות. מומלץ להתייעץ. לא להתבייש לפנות לפרופסורים ותיקים במחלקות שונות, משום שרוב האנשים שמחים לעזור.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור המצב, איך את רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?

מאד קשה להכניס שינויים, בפרט ברמה לאומית, כמו למשל הגבלה של מספר דוקטורנטים. בהנחה שמגבלה כזו לא תקרה בקרוב, חשוב שאנשים שבוחרים בדוקטורט יכנסו למסלול בעיניים פקוחות. מדובר תחום מאד תחרותי, לא רק בישראל. המצב די דומה בכל העולם. האקדמיה והמחקר זקוקים לדוקטורנטים, אז אני לא צופה שינוי משמעותי בעתיד הנראה לעין. לאור המציאות צריך להיות פתוחים גם למשרות לא אקדמיות בתעשיה, סטארט-אפים וגופים ממשלתיים.

כרכזת ביואברוד בעברך, אילו מהפעילויות של ביואברוד הכי סייעו לך או היו הכי משמעותיות עבורך? 
כמובן שמלגת הנסיעה חשובה ומסייעת מאוד להקל על העומס הפיננסי שכרוך בנסיעות לארץ, ואני אסירת תודה על כך. בזמן שהותי בבוסטון היו מספר אירועים נפלאים במסגרת ביואברוד. אירועים שאיפשרו פגישות עם נציגי אוניברסיטאות וועדות חיפוש היו בעלי חשיבות אדירה. בנוסף, היו המון אירועים חברתיים שאיפשרו נטוורקינג באווירה לא פורמלית. ברמה המיידית זה מאפשר יצירה של שיתופי פעולה. בהמשך זה מצוין להליך חיפוש משרות משום שחברים שלכם מהפוסט, שהחלו לפניכם, הם כבר סגל בשלב שבו אתם מחפשים משרה. אסור לזלזל בהיכרות המוקדמת, משום שבסופו של דבר, כאשר מכניסים איש סגל חדש למחלקה אז מעוניינים במישהו שמעבר למקצוענות הוא גם מישהו שינעם לך כקולגה למשך 30 השנים הקרובות. ההיבט הנוסף הוא בכך שמחברים כאלה תזכה לטיפים הכי חשובים בהליך חיפוש המשרה, ובהליך בניית המעבדה. אני לא חושבת שהייתי יוצרת כ”כ הרבה קשרים כאלה, אילולא המפגשים החברתיים של ביואברוד. בהחלט יש מקום לשמר את הקשר עם “בוגרי” ביואברוד ואולי לארגן מפגשים חצי-פורמליים כאשר הם מגיעים לכנסים בארה”ב.