משרה נוכחית –
חוקרת בכירה במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, מכון ויצמן
אתר המעבדה.

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?
ביולוגיה חישובית. הדוקטורט עסק ברגולציה של ביטוי גנים והפוסט בפיתוח טכנולוגיות של דימות רב-מימדי (multiplexed imaging).

מה תחום המחקר המרכזי במעבדה שלך?
מעורבות מערכת החיסון בתהליכים סרטניים.

מהן המטרות המדעיות שלך?
לייצר הבנה טובה של פעילות המערכת החיסונית בפתולוגיות שתאפשר פיתוח ביומרקרים לרפואה מותאמת אישית.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאת.ה מעוניין.ת בקריירה אקדמית?
לא היה אירוע יחיד ומכונן. זה היה תהליך אבולוציוני – כל פעם עוד צעד קטן.

מה הוביל להחלטה לחזור לישראל?
זו הייתה החלטה לא פשוטה משום שקבלתי גם הצעות בארה״ב. לבסוף הגורם המכריע היה המשפחה והחברים. החלטנו שאנחנו רוצים לגדל את הילדים בישראל.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה? האם עברת הליך בארה”ב או שרק בישראל?
התראיינתי במספר מוסדות בארץ וגם בארה״ב. השקעתי הרבה בהכנת הג׳וב טוק והפרופוזל שלי. התאמנתי על כל מי שרק אפשר, החל מהמעבדה שלי, פוסטדוקים ישראלים ומעבדות בארץ שארחו אותי לישיבות קבוצה. חשוב לבוא להכנות האלו עם ראש פתוח. ראיתי הרבה אנשים שלא הקשיבו להערות שנתנו להם בחזרות האלו ואח״כ נפלו בראיונות על אותם סעיפים.
יום לפני הראיון הצצתי בוובסייטס של אנשים שייראיינו אותי. לא קראתי לעומק אבל כתבתי לעצמי משפט על מה כל אחד חוקר. זה הופך את השיחה לפחות חד-צדדית.
טיפ: להביא חטיפי אנרגיה ולאכול בין לבין. זה ימים מאוד אינטנסיביים שדורשים הרבה כח.

מהם האתגרים איתם את.ה מתמודד.ת בחזרה לארץ ובהקמת מעבדה – אישית ומקצועית?
החזרה לארץ מאתגרת מאוד מבחינה אישית. לא טריויאלי להתרגל מחדש לצפיפות, למערכת החינוך הישראלית, לעומס בכבישים, לחדשות, למלחמות למחסור בטבע ירוק וזמין. אנחנו חזרנו בתקופת הקורונה שהוסיפה קשיים רבים. הילדים התחילו מסגרות ומיד עברו ללמידה מרחוק. היה לא פשוט.
מבחינה מקצועית יש אתגרים רבים אבל הם חיוביים. אני מאוד נהנית מהעבודה והעשייה ובמיוחד מהחניכה של סטודנטים. האתגרים מגיעים מהצורך בשינוי מאוד גדול באופי העבודה. באופן פתאומי הפכתי ממדענית למנהלת. כובד האחריות לאנשים אחרים מוטל על הכתפיים שלי (עובדים במעבדה, סטודנטים) ואני אחראית לגייס כספים שיאפשרו את המחקר שלהם, לדאוג שהפרויקטים שלהם יצליחו וכדומה. זה שינוי מאוד משמעותי ביום-יום שלי לעומת הפוסט. זה מאתגר, מרגש ומפחיד בו-זמנית.

כיצד עבר תהליך הקליטה בויצמן? האם קיבלת ליווי כלשהו בהקמת המעבדה ובקליטה למחלקה?
התהליך עבר טוב. לא קיבלתי ליווי מסודר מהמעבדה. מצאתי לי אנשים שהיה לי כיף לדבר איתם והתייעצתי איתם.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסטדוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?
אין מסלול יחיד לקריירה אקדמית ולכן קשה גם לתת המלצות גורפות.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך את.ה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?
התשובה שלי תהיה רלוונטית לתחום שלי (מדעי החיים).
אני חושבת שהעתיד הוא בתעשייה ובפיתוח קשרים הדוקים יותר בין האקדמיה לתעשייה. תוכניות הדוקטורט בארץ מכשירות חוקרים מעולים. לא כולם צריכים להגיע לאקדמיה. יש כיום המון מחקר ופיתוח שנעשה בתעשייה. הפוסט שלי בסטנפורד, שנמצאת בעמק הסיליקון, פתח לי את העיניים בהקשר הזה. שם, המסלול הדיפולטי הוא לעבור לתעשייה. מיעוט ממשיך לאקדמיה. כמובן שזה מצריך תעשייה רחבה שתוכל לקלוט את הבוגרים של מדעי החיים. לדעתי בארץ האקוסיסטם הביולוגי הולך וגדל. יש ללא ספק שיפור לעומת מה שהיה כשאני סיימתי דוקטורט. אשמח לראות עוד יותר חברות בתחום. אשמח גם לראות קשרים פלואידיים יותר ומעבריות רבה יותר בין האקדמיה לתעשייה. כאמור, לדעתי אנחנו מתקדמים בכיוון הנכון אבל יש עוד מה לשפר.

כחברת סיינס אברוד, האם הפעילויות שהעמותה מציעה לדוקטורנטים ולפוסט דוקטורנטים בחו”ל סייעו לך? אילו פעולות מצאת במיוחד תורמות לך אישית?
כשהייתי בפוסט בסטנפורד (2016-2020) הייתי חלק מקהילת סיינס אברוד. לקהילה שני כובעים שתרמו לי מאוד. הכובע הראשון היה הכובע הקהילתי (בשיתוף עם “ישראלים בסטנפורד”). מנהלות הקהילה ארגנו מפגשים חברתיים, פעילויות למשפחות בחגים, חוגי עברית וכיוצא בזה. המשפחה שלנו מאוד נהנתה להיות חלק מהקהילה הזו וזה בהחלט שימר אצלנו את הזיקה לישראל. הכובע השני היה הכובע המקצועי. היה לנו פורום של פוסטדוקים שבו אנשים היו מתאמנים על הג׳וב-טוק שלהם והיו פגישות עם מדענים ישראלים שביקרו בסטנפורד. אני חושבת שהפורום הזה מאוד הועיל למשתתפיו. מבחינתי זו הייתה הזדמנות מצוינת ללמוד איך נראה ג׳וב טוק ולקבל פידבק על הגוב טוק שלי. גם השיחות עם מדענים מישראל הועילו כי זה עזר לי להבין איך נראה תהליך הקבלה לאוניברסיטאות.

כחוקרת במחלקה שמגייסת בימים אילו חוקרים, האם יש דגשים שתוכלי להציע למי שמעוניינים להגיש אפליקציה על תחומים שמחפשים אצלכם או בעצות בכל היבט אחר?
הטיפ הכי חשוב זה לקחת את התהליך ברצינות ולהשקיע בו זמן. האוניברסיטאות בארץ (בניגוד לאלו בארה״ב) מגייסות לטווח ארוך. הן לא מדמיינות את השנתיים הקרובות שלך בתור מנחה. הן מדמיינות את ה-20 שנה הקרובות. בהתאמה הן בוחנות גם את מידת ההצלחה שלך עד היום, אבל (לא פחות חשוב) את החזון שלך לעתיד. זה מאוד בניגוד להגשה של נניח K99 בארה”ב, בו מצפים ממך להציג את המטרות הבאות שמאוד ברור שהן נגזרות מהמחקר הנוכחי שלך וברור שהן יישימות. בארץ את צריכה להיות מסוגלת לענות על השאלה: אם כל התוכנית המחקרית הולכת כמו שצריך, מה שונה בעולם עוד 10 שנים בעקבות העבודה שלך? ראיתי הרבה מועמדים עם קורות חיים טובים נופלים בגלל שבראיונות הם ״עדיין חשבו כמו פוסטדוקים ולא כמו PIs״.