ד”ר ינאי פישביין, מדען בכיר ב”טבע”, מספר על המסלול שעבר מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, דרך פוסט הדוקטורט שעשה ב-UCSF שבסן פרנסיסקו ועד למשרה בחברת “טבע”.

משרה נוכחית
מדען בכיר (Scientist II) וראש צוות חוקרים במחלקת הפארמקולוגיה ומו”פ ייחודי ב”טבע”.
המחלקה אחראית על הבנת מנגנונים ביולוגיים של תרופות ושל חומרים פעילים הנמצאים בפיתוח. הצוות ואני עובדים על פיתוח תרופות פטנט, תרופות מקור ותרופות חדשות.

רקע אקדמי ותחומי מחקר בדוקטורט ופוסט דוקטורט
עשיתי את התואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון בנגב ואת התארים השני והשלישי במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן בהנחייתו של פרופסור מנחם סגל. במסגרת זו בחנתי תאים נוירונאליים ואת המנגנונים המולקולאריים שמתרחשים בתאים אלו כתוצאה מפעילות חשמלית, ומה התוצאה כשהפעילות הזו נמנעת מהם. ההשלכה המחקרית עלינו כבני אדם באה להסביר מה קורה לנו כשהמוח לא עובד ומדוע יש צורך להפעיל את המוח באופן מתמיד.

מסלול הפוסט דוקטורט
עשיתי שני פוסט דוקטורטים, שניהם באוניברסיטת UCSF.
הפוסט דוקטורט הראשון ארך שנתיים ב Gladstone institute (שלוחה של UCSF) בהנחיתו של ד”ר Anatol Kreitzer. חקרנו מחלה נוירולוגית בשם הנגטינגטון. השתמשתי בו בשיטות של אלקטרופיזיולוגיה. לאחר מכן עברתי לפוסט דוקטורט שני, במעבדת המחקר ב UCSF, בהנחייתו של ד”ר Robert Nussbaum, שעסק בחקר מחלת הפרקינסון. הפוסט דוקטורט השני התאים לי יותר מבחינות רבות – שיטות העבודה, מנחים וכדומה.
באותה תקופה החלו פרסומים על כך שגילו קשר סטטיסטי בין פרקינסון לבין נשאים של מחלת הגושה (Gaucher’s disease), כשחלק ניכר מהעבודה על כך נעשה בארץ. נמצא שלנשאים רצסיביים של מחלת הגושה יש נטייה גבוהה יותר לחלות בפרקינסון. זה היה רק קשר סטטיסטי נטול הסבר ביולוגי וזה למעשה היה הנושא של הפוסט דוקטורט שלי – מציאת קשר ביולוגי בין פרקינסון למחלת הגושה. במסגרת המחקר מצאנו שלחלבון בשם Alpha synuclein, שבמחלת הפרקינסון עובר אגרגצייה ומשנה את צורתו לרעה, בתנאים של מחלת הגושה נוטה להשאר יותר זמן בתאי עצב באופן שמעלה את הסיכוי לשינוי קונפורמציה ונזק. תהליך העבודה – הכלאנו עכברים שמבטאים את החלבון הזה עם עכברים טרנסגניים בעלי סממנים שמזכירים את מחלת הגושה.

חווית הפוסט דוקטורט
פוסט דוקטורט זו משימה לא קלה . לעיתים אנשים לא מבינים אותה לעומק. רבים יוצאים למסלול הזה מכוח האינרציה, כיוון שזה מסלול מקובל ונדרש אחרי דוקטורט, במיוחד אם ישנו רצון לחזור ולהשתלב באקדמיה, אך גם בתחומים אחרים. הדרישה היא לפוסט דוקטורט במוסדות נחשבים בחו”ל. מדובר במסלול קשה גם בשל העובדה שהוא קורה בגיל של הקמת משפחה. לנו היתה תינוקת בעת המעבר, שכיום בת 10, ובמהלך הפוסט דוקטורט נולדו לנו עוד שני ילדים. ישנו גם הקושי הכלכלי, כיוון שהמשכורת בזמן הפוסט דוקטורט מתייחסת לרווקים ואינה מספיקה לכלכל משפחה, בנוסף על התפיסה המקובלת בחו”ל של נישואים מאוחרים. לשמחתי אשתי מצאה עבודה והתחלנו להתמקם במקום. פירוש הדבר שאתה מהגר לתקופה מוגבלות, על כל המשתמע מכך – בתי ספר, מקומות עבודה וכדומה. אם בעבר תקופת הפוסט דוקטורט היתה נמשכת כשנתיים, כיום היא לפחות של 4-5 שנים ויש תהליך של הסתגלות והצמחת שורשים במקום החדש, למרות שהיה לי ברור שאחזור לישראל. יחד עם זאת, ניכר שבחו”ל יש יותר אפשרויות תעסוקה מאשר בארץ. התחרות בארץ על משרות באקדמיה היא קשה. יש מעט משרות והמון אנשים מוכשרים וטובים וזו בעיה.

המעבר ממחקר לעבודה בתעשייה
במהלך הפוסט דוקטורט שעסק במחלה ספציפית, התחלתי להתעניין בתעשייה. יצרתי שת”פ עם חברת “ג’נזיים” האמריקאית (Genzyme) שהיא יצרנית גדולה בעולם של תרופות למחלות גנטיות, נפגשתי עם עמיתי למעבדה שעברו לתעשייה ונחשפתי לעולם הזה ולאפשרויות בתחום. הפעילות שלי היתה בעיקר בארה”ב. נפגשתי גם עם אנשים מחברת הביוטכנולוגיה ג’ננטק (Genentech) והבנתי שיש הרבה מדע איכותי מאוד שנעשה מחוץ לאקדמיה.

הדרך מסן פרנסיסקו לחברת ‘טבע’
במקביל בדקתי גם מה נעשה בישראל. הייתי פחות אופטימי, מאחר שלפני 4 שנים לא היו הרבה חברות גדולות לביוטכנולוגיה, ביולוגיה ופארמה בארץ (מצב שהולך ומשתפר בשנים האחרונות). אז היו בעיקר חברות סטרטאפ, עם מעט עובדים וסיכוי לא גדול לשרוד. כשהתפרסם המאמר שלי, כמו משמים, ראיתי מודעת דרושים של “טבע”, שחיפשו בדיוק מישהו עם הרקע שלי וקפצתי על ההזדמנות. הם מצידם רצו שאגיע כמה שיותר מהר לארץ. התפקיד שהציעו לי היה מפתה מאוד ועסק בדיוק בתחום שלי, ומשם המשכתי עד שהגעתי למשרתי היום כראש צוות.

הקשר עם סיינסאברוד
בתקופתי העמותה נקראה ‘ביוברוד’ (שמה שונה לסיינסאברוד בעקבות הרצון לפתוח את העמותה בפני חוקרים מתחומים נוספים). ד”ר ויקי פלאק שימשה כנציגת הארגון באוניברסיטה. היא עבדה מאוד קשה עבורנו והקפידה להפגיש אותנו עם נציגי האוניברסיטאות מישראל שביקרו בארה”ב כדי לספר לנו על הנעשה בארץ.
עזרה נוספת של הארגון היתה בשמירת הקשר בין העמיתים הישראלים. מעין קבוצת תמיכה האחד בשני, כי כאמור השהות מאתגרת ולא קלה, לצד האתגרים הקשורים לפוסט דוקטורט עצמו, בעיקר בתחום המדעי שלא תמיד מוצאים את מה שמחפשים, למרות שעובדים נכון (ממצאים שלא תואמים את הנחת היסוד וכדומה). בנוסף, אין רשת ביטחון מבחינת האקדמיה בארץ, שדורשות סטנדרטים מאוד גבוהים, לעיתים מנותקים מהמקובל, בעיקר בגלל ההיצע המועט לעומת הביקוש.

ההבדלים בין הקמת מעבדה בתעשייה למחקר באקדמיה
ההבדלים בין התעשייה לאקדמיה הם גדולים מאוד. ב”טבע” ביקשו ממני להקים מעבדה בתחום של ביולוגיה של התא וביולוגיה מולקולארית של התא, בעיקר בהקשרים של מערכת העצבים. באותו הזמן, התשתית בתחום המולקולארי במחלקה שלנו ב”טבע” לא הייתה רבה, ולכן ניתן לי מרחב פעולה גדול מאוד ומשאבים רבים מאד לצורך הקמת המעבדה.
התהליך אינו דומה לחבילה הניתנת להקמת מעבדה באקדמיה. קנינו מכשור וציוד רב ברמה הגבוהה ביותר. התקציב ניתן למה שנדרש לקנות, והיה גבוה יותר מהמקובל באקדמיה. הבדל נוסף הוא בכוח האדם. באקדמיה כוח האדם הוא זול יותר ורב יותר, בשל העובדה שמאיישים את המעבדות סטודנטים עם רמות מחויבות ומוטיבציה משתנות. כש”טבע” (או חברה אחרת בתעשייה) קולטת אליה עובד/ת, מדובר בגיוס לטווח ארוך שכולל תנאים סוציאליים הולמים. הליך המיון קפדני. בתעשייה יש עובדים עם Ph.D. ויש דרגות של תואר שני עם דגש רב על ניסיון וקבלות מוכחות. לצדי בצוות, שתי עובדות עם מאסטר מוצלח מאוד וניסיון קודם בתעשייה, וכן חוקרת עם Ph.D ממכון וויצמן, כך שהצורך שלי ללמד ולהכשיר אותן הוא מועט. יש להן את הכלים והיכולת להבין מהר ולעבוד ביעילות.

האם קיים חופש אקדמי בתעשייה?
שיטות העבודה בתעשייה בנויות אחרת מהשיטות באקדמיה ומושתתות יותר על עבודה בצוות מאשר מחקר אינדיווידואלי. בתעשייה יש עבודה בצוות, חלוקת אחריות ודיווח היררכי, שלא בדומה לעבודה אישית שהיא כל עולמו של החוקר/ת באקדמיה. אתה לא יכול לנהוג כ-PI עם חופש מוחלט. יש לפעול בהתאם למטרות ויעדי החברה ולא על בסיס קבלת החלטות אישיות. יחד עם זאת, יש מרחב לערוך ניסויים צדדיים ולבדוק השערות, אפילו מבלי לדווח על כך ברמה ההתחלתית. להגיע לגורמים המחליטים עם תוצאות ולשכנע שמדובר בפרויקט שחשוב להמשיך בו. מבחינתי אני עוסק בדיוק בתחום המחקר שלי וזה מתיישב מצוין.

המלצות לקוראים שנמצאים כרגע בפוסט דוקטורט על סמך ניסיונך?
חשוב להשאיר אופציות פתוחות ולהרחיב את האופקים, גם ברמת הדברים שקיימים בחוץ וגם ברמת בניית הקשרים עם אנשים בתעשייה. כדאי לשמור על פתיחות ולשאוף ללמוד מהניסיון של הרבה אנשים. נחשפתי לפוסט דוקטורנטים רבים שהתגלגלו למקומות מאוד לא צפויים, כמו חברות יעוץ וכדומה.
אני חושב שבתחום הזה, להיות מאוד סגור על מסלול אחד זה לא חכם. חשוב לשמור על האופציות פתוחות. בתעשייה נעשה מדע טוב ויש למחקר בה המון יתרונות. אני למשל לא כותב גראנטים אף פעם. אני ממליץ לכולם לשקול מחקר בתעשייה.

מה דעתך על צוואר הבקבוק האקדמי ומיעוט המשרות לעומת ריבוי המבקשים?
לדעתי הפתרון צריך לבוא מהתעשייה, שיכולה לשלב יותר אנשים בתחומה ולאורך זמן. הדרך בה מנסים לפתוח משרות נוספות באקדמיה, אינה יעילה לאורך זמן כיוון שפותחים עוד מסלולי לימוד שמגדילים בסופו של דבר את כמות הסטודנטים הכללית. אני רואה שהתעשייה בתחומי הפארמה והביוטכנולוגיה בישראל הולכת וגדלה. חשוב לעודד אנשים לפנות אליה. קהל הפוסט דוקטורנטים הישראלים שלא מוצאים עבודה מתאימה בחזרה בארץ מהווה אובדן אדיר של הון אנושי – אנשים מאוד מוכשרים עם המון מוטיבציה ויכולות וחבל לאבד אותם, כיוון שיש להם הרבה מה לתרום לחברה ולכלכלה הישראלית. בתקופת לימודי בארץ, היה חוסר ידע והיעדר עידוד מצד האקדמיה בישראל להפנות אנשים לתעשייה, בניגוד לנעשה בארה”ב שמעודדת ומפגישה בין אנשי התעשייה לפוסט דוקטורנטים ודוקטורנטים.
סיימתי דוקטורט בישראל מבלי להיחשף כלל למה שקורה מחוץ לאקדמיה. הגישה שהציגו לנו היתה – “תעבוד קשה על הבאנצ’ (עבודת מעבדה מעשית) ויהיה בסדר”. לדעתי יש כאן פספוס כי לאקדמיה יש מה לתרום לתעשייה ולהפך. כך למשל, ל”טבע” יש הרבה שיתופי פעולה מוצלחים עם האקדמיה בארץ ובחו”ל וזו קרקע פורייה לשני הצדדים. במסגרת אחד האירועים של ‘ביואברוד’ הגיע מדען שבתשובה לשאלה מה קורה בתחום התעשייה בארץ, הוא ענה שאינו יודע ושזה לא מעניין אותו, וחבל על כך.

‘טבע’ תומכת באנשי האקדמיה שלה
“טבע” תומכת בעובדיה ומציעה חבילת תמיכה נרחבת עבור המשפחה. לי ולחברי המדענים החוזרים, העניקה החברה את מלוא המענק שניתן לה מטעם המדען הראשי עבור העסקת מדענים חוזרים.
כמו כן החברה יודעת לגלות סבלנות כלפי הצרכים המיוחדים של מדענים חוזרים ותהליך הקליטה מחדש בארץ.