הכירו את ד”ר נורית עזוז, חוקרת בבית החולים לילדים בסינסינטי (ארה”ב). ד”ר עזוז למדה במסלול הישיר לדוקטורט באוניברסיטת תל-אביב תחת הנחייתה של פרופ’ רונית שגיא-אייזנברג, שם התמקדה בחקר תאי פיטום (mast cells), גם הם תאים של מערכת החיסון אשר מעורבים במחלות אלרגיות. משם המשיכה להשתלמות בתר-דוקטורט בבית החולים לילדים בסינסינטי אצל ד”ר מארק רות’נברג, ראש המחלקה לאלרגיה ואימונולוגיה. אודות מה קורה כשמערכת החיסון מזהה כאויב גורם שאינו מזיק תוכלו לקרוא כאן
האם יש לך קו מנחה בגישה שלך למחקר, לפתרון שאלות מדעיות?
המחקר שלי מונע על ידי העלאת היפותזות; אני קוראת המון ספרות מדעית כדי להתעדכן בתגליות חדשות וזה נותן לי קו מנחה להעלאת השערות חדשות. למעשה, כשאני קוראת מאמרים מדעיים, אני שואלת האם הממצאים יכולים להיות רלוונטים גם למחקר שלי, ואז אני חושבת על איזה ניסויים עליי להציע כדי לאשר או להפריך את אותה ההשערה. כמובן שכל ממצא חדש במהלך המחקר שלי פותח עוד הרבה דלתות – כלומר השערות וכיווני מחקר חדשים.
איך את מתארת את המעבר מדוקטורט בישראל לפוסט-דוקטורט בחו”ל?
ההסתגלות לא היתה קלה מהרבה בחינות, לעבור לפוסט בחו”ל זה ממש כמו להתחיל את החיים מחדש, צריך שוב לעשות רשיון נהיגה, לפתוח חשבון בנק, להוציא תעודות חדשות וההרגשה מאוד אנונימית. מלבד זאת יש כל כך הרבה החלטות קריטיות כמו להחליט איפה לגור ולאיזה בית ספר לשלוח את הילדים והרבה מההחלטות האלו נעשות עוד בישראל בשלט רחוק ויש הרגשה של חוסר ודאות. אחרי שהגענו, כל אחד מבני המשפחה היה צריך למצוא את מקומו החדש ולבסס את מעמדו בסינסינטי (חברתית ומקצועית). אני חושבת שאני האחרונה שהסתגלתי לסינסינטי מבני המשפחה ויחד עם זה שההסתגלות שלי היתה קשה יותר, חיזקה אותי העובדה ששאר בני המשפחה כבר מצאו את מקומם.
העבודה במעבדה בחו”ל מאוד שונה מהעבודה במעבדה בישראל. מחקר של פוסט הוא הרבה יותר עצמאי ממחקר של דוקטורט. גם מחקר במקום מבוסס בחו”ל שונה מאוד ממחקר בארץ. המעבדות גדולות יותר וצוות החוקרים במעבדה גדול. צריך גם להתרגל למנטאליות האמריקאית (בסינסינטי רוב החוקרים הם אמריקאים ומיעוט החוקרים הגיעו ממקומות שונים בעולם, כך שהאופי הכללי מוכתב בעיקר על ידי מוסכמות אמריקאיות). בסינסינטי ישנם הרבה שיתופי פעולה בין רופאים לחוקרים ובבית החולים יש לחוקרים גישה לבנק של דוגמאות מרקמות של חולים. דבר זה מאפשר לחוקרים לבצע מחקר תרגומי- מחקר שנועד לקדם את המחקר הבסיסי לעבר מחקר קליני.
מה משך אותך למעבדה\פרוייקט הנוכחי?
כשהחלטתי לעשות מחקר פוסט דוקטורט בחו”ל, הלכתי להתראיין בכמה מקומות והיה לי חשוב לבחור מעבדה רבת הישגים שעוסקת במחקרים פורצי דרך. חשוב גם לבחור מעבדה בעלת תקציבים גדולים כי מחקרים עולים הרבה כסף… המחקר במעבדה שלי ריתק אותי והגעתי מלאת מוטיבציה לתחילת הפוסט.
למרות זאת, התחלת העבודה היתה לא קלה כי הייתי צריכה להחליט מה הן שאלות המחקר שאני רוצה להתמקד בהן ואיך אני ממלאת את יום העבודה שלי- כלומר להחליט על אסטרטגיה בה אוכל למצוא תשובות לשאלות המחקר שלי ולהגיע להישגים הטובים ביותר בתקופה של הפוסט. אלו החלטות די גורליות בזמן הפוסט וקריטיות להמשך הקריירה. את הפרוייקט התחלתי אחרי קריאה ארוכה של מאמרים מדעיים כאשר הבנתי היכן קיים פער בהבנה שלנו והצורך בתשובה. כלומר, שאלתי שאלות מדעיות חשובות שלא מצאתי להן תשובות בספרות המדעית. הצבתי לעצמי מטרות ותכננתי תוכנית עבודה, למחר, לשבוע הקרוב ולשנה הקרובה. התוכנית כללה את כל הניסויים שאעשה. בנוסף, בניתי לעצמי לוח זמנים. כמובן שבזמן המחקר לא הכל הולך לפי התוכנית, אבל ניסיתי כל הזמן לעמוד בלוחות הזמנים שהצבתי. צריך הרבה משמעת עצמית בזמן הפוסט היות והעבודה כל כך עצמאית ולכן כל הזמן הצבתי לעצמי מטרות והייתי הבוסית של עצמי.
כשאת לא עוסקת במדע, מה את עושה?
את מרבית הזמן הפנוי אני מעבירה עם המשפחה. היות ובעלי עובד במשרה בכירה בהייטק ויש לנו שני ילדים קטנים, הרבה מהזמן הפנוי מוקדש למשפחה. סינסינטי היא עיר יפה ומלאת אטרקציות ובמרחקים קצרים מהעיר ישנן שמורות טבע מרהיבות ביופיין. אנחנו יוצאים להרבה טיולים בסופי שבוע ומשתדלים להספיק לטייל בכמה שיותר מקומות.
ואיך סיינסאברוד משתלב בעשייה שלך בתקופה זו?
אני מתפקדת כרכזת של סיינס אברוד בסינסינטי. זה נותן הרגשת שייכות לחוקרים הישראלים בחו”ל, מלכד אותם סביב נושאים משותפים ומספק מעין רשת תמיכה. אנחנו מארגנים אירועים מדעיים וחברתיים לחוקרים ולמשפחותיהם. אני זוכרת כמה היה קשה המעבר לסינסינטי והתקופה של תחילת הפוסט אני גם זוכרת כמה עזרה לי התמיכה של הישראלים הותיקים יותר בסינסינטי. לכן, גם אני מנסה לעזור ולתמוך כמה שאפשר בחוקרים והרופאים החדשים. יש לנו “קיבוץ” קטן של ישראלים בסינסינטי שבו אנחנו חיים בקהילתיות. אני מצאתי הרבה חברים חדשים בסינסינטי ואני נהנית מחיים בקיבוץ.