ראיון עם ד”ר יוני חייטין – חוקר ישראלי שחזר המחלקה לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה באוניברסיטת תל אביב

ד”ר יוני חייטין חזר מפוסטדוקטורט לחקור באוניברסיטת ת”א, בה עשה את הדוקטורט שלו. ד”ר מיכל ארד ראיינה אותו בשיחה על המחקר שלו, על טיפים לחוקרים צעירים ועוד.

משרה נוכחית

מרצה בכיר, המחלקה לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה, בית הספר לרפואה ע”ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב. לעמוד המעבדה לחצו כאן

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך? 

במסגרת עבודתי אני עוסק בהבנת פעילותן של תעלות יונים, תוך התמקדות בתעלות המתבטאות בלב ובמוטציות הקשורות במחלות גנטיות/מולדות, המובילות לדום לב. במהלך הדוקטורט השתמשתי בכלים אלקטרופיזיולוגיים ופלורסנטיים כדי לבדוק את שינויי הקונפורמציה המתרחשים בתעלות מסוג KCNQ, במהלך תהליך השיעור. בפרוייקט הפוסטדוקטורט שלי בחרתי לעבור מהרמה המולקולרית פיזיולוגית, לרמת המבנה המאפשרת דימות ישיר של צורתם המרחבית של חלבונים, תוך שימוש בקריסטלוגרפיה ופיזור קרני X. שינוי הכיוון נבע מהרצון שלי לשלב בין שיטות מבניות ושיטות פיזיולוגיות על מנת לפענח את הדינמיקה המולקולרית המלווה את פעילותן של תעלות יונים.

מה תחום המחקר המרכזי (התחום בו המחקר יתמקד) במעבדה שלך?

מעבדתי תתמקד בהבנת תפקודן של תעלות יונים, ובהשפעתן על פעילותה של מערכת החיסון. בשנים האחרונות הולך ומתברר שלתעלות יונים תפקיד מכריע בוויסות הפעילות החיסונית. בנוסף, נאספות ראיות לקשר בין פעילות זו לנזקים שניוניים הנגרמים לרקמות הסובבות את תאי מערכת החיסון. מכאן שעצם הליך הויסות, שהוא חשוב בפני עצמו, עלול להסב יותר נזק מתועלת. מעבדתי תתמקד בהבנת תרומתן של תעלות שונות לתגובה החיסונית, ומידת מעורבותן בהתפתחות מחלות שונות. מבנה החלבון קשור קשר הדוק לפעילותו, ולכן המחקר יתמקד בהבנת הרמה המבנית המולקרית ובשינויים שחלבונים אלו עוברים, על מנת לבצע את תפקידם כהלכה. לצורך כך אשלב במעבדה שימוש בשיטות חדישות הכוללות ביוכימיה מתקדמת, קריסטלוגרפיה, אלקרופזיולוגיה ופלורסנציה במערכות מלאכותיות ובתאים מתפקדים.

מהן המטרות המדעיות שלך?

התחום שמרתק אותי, ומוביל את הקריירה המדעית שלי עד כה, הוא הקשר הדו כיווני בין פעילותם של חלבונים ומבניהם. מטרתי היא השגת הבנה מקיפה של כלל המצבים ושינויי הקונפורמציה שחלבון מסויים עובר על מנת לקיים את תפקידו. קריסטלוגרפיה מספקת מידע מעמיק ומדויק על מבנה החלבון בקונפורמציה אחת קפואה. שימוש בשיטות פזיולוגיות ופלורנסטיות מאפשר קבלת מידע על השינויים המבניים הדינאמיים המאפשרים את פעילותו של החלבון. לאחר שמטרות אלה יושגו במספר חלבונים שונים, המיקוד המחקרי במעבדתי יפנה להבנה כיצד הפעילויות הללו נשמרות (או לא) במערכת התאית ומהם יחסי הגומלין בין חלבון המטרה לאוכלוסיית החלבונים, המולקולות הקטנות וחומצות השומן (והכולסטרול) האופפות אותו בסביבתו הטבעית.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאתה מעוניין בקריירה אקדמית?

לא היה אירוע מכונן יחיד, אך אני בהחלט יכול למנות מספר נקודות משמעותיות מבחינתי. עשיתי תואר ראשון בתכנית המשולבת של מדעי החיים והרפואה, ובמהלך השנה השניה, כתוצאה משיחה עם חבר, הבנתי שקריירה מחקרית היא סוג של חלום עבורי. האפשרות לפרק בעיות לגורמיהן, לענות על שאלות מורכבות ולהיות באינטראקציה מתמדת עם אנשים החולקים את אותם תחומי עניין קסמה לי. יש הבדל עצום בין רצון בקריירה אקדמית, אותו מפגין סטודנט לתואר ראשון, לבין ההחלטה לנסוע לפוסטדוקטורט מוכוון לאקדמיה. דוקטורט, מכל מיני סיבות, יכול למתן את השאיפה הזו; במקרה שלי היא רק התעצמה. לתמיכה לה זכיתי ממנחה הדוקטורט שלי, פרופ’ ברנרד אטלי, יש חלק אדיר בכך. בחירת המעבדה לפוסטדוקטורט היוותה מבחינתי את אחת החלטות החשובות ביותר שעשיתי עד לאותו הרגע. בתקופה זו שיניתי תחום ו״גיליתי״ את הקריסטלוגרפיה. המנחה שלי בפוסטדוקטורט, פרופ’ ביל זגוטה, ביצע אף הוא הסבה לביולוגיה מבנית מאוחר יחסית בקריירה, דבר שהוביל אותו לפריצת דרך מדהימה בתחום. השינוי שהוא עשה, ופריצות הדרך אותן הוא הוביל, היוו את הבסיס להחלטה לעשות אצלו את הפוסטדוקטורט. העבודה איתו מהווה אבן דרך מהותית בכיוון המקצועי בו בחרתי.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה?

הגשתי מועמדות לכל קול קורא שיצא (וגם למחלקות מתאימות שלא הוציאו קול קורא), והתראיינתי כמעט בכל המוסדות והמחלקות במהלך ביקור אחד ארוך ואינטנסיבי. עם זאת, חשוב להבין שהראיונות זה השלב האחרון בכל ההליך הזה. בדרך לשלב הראיונות השתתפתי בסדנאות שניתנו לנו ע”י מדור פוסטדוקטורנטים באוניברסיטת וושינגטון. זה משהו שאני מאד ממליץ עליו משום שבניית נטוורקינג, כתיבת הצעת המחקר וימי הראיונות אינם פשוטים. לשמחתי, בסוף התהליך הזה קיבלתי הצעה לחזור ולהשתלב במחלקה בה גדלתי. בדרך למשרה שמרתי על קשר הדוק עם המחלקה מהדוקטורט, כולל עדכונים שוטפים וביקורים באוניברסיטה במהלך ״ביקורי מולדת״. אם לא שומעים מכם, אז אין לאף אחד יכולת לדעת מה קורה איתכם, ולכם אין יכולת לדעת מתי הזמן הנכון להגיש מועמדות ומהי מחלקת היעד הנכונה. זה אינטרס משותף, אבל תחילתו בידיים שלכם.

לי ולמשפחתי היה חשוב לחזור לישראל, לכן מיקדתי את המאמצים באקדמיה הישראלית ופעלתי באופן שנכון להליך הישראלי. אם למישהו יש תוכנית להגיש מועמדות למשרה בחו”ל אז רצוי לתכנן את זה מתחילת הפוסט, משום שמדובר בהליך מעט שונה.

מהם האתגרים איתם אתה מתמודד בהקמת מעבדה?

החזרה לארץ אינה פשוטה. שהיתי בארה”ב כמעט 5 שנים, והמעבר לישראל אינו פחות קשה מהמעבר לארה”ב. בימים אלה אני מסיים את תכנון ובניית המעבדה. המעבדות כאן אינן מוכנות, ולכן השלב הראשון הוא פגישה עם ארכיטקט ותוכנית שיפוצים. מדובר באתגר לא קטן. השגרה בהתחלה מורכבת מפגישות עם ספקים ורכישה של ציוד.

אתגרים נוספים הם מענקי מחקר ומציאת עובדים וסטודנטים. ההמלצה שלי היא להתחיל לעבוד על המעבדה שלכם מרגע שאתם יודעים שהמשרה שלכם, ולא מרגע החזרה לארץ. דוגמא אחת לכך היא העובדה שזכיתי במענק מחקר מיד עם חזרתי לארץ על גרנט שהגשתי טרם חזרתי. זכיה כזו מורידה המון לחץ. דוגמא נוספת היא שבעקבות המלצה של חבר ראיינתי אנשים למשרת מנהל/ת מעבדה טרם שובי לארץ. בזכות זה, מצאתי מנהלת מעבדה עוד לפני שממש הקמתי את המעבדה, והיא סייעה ומסייעת בתהליך ההקמה; היא נכס אדיר.

ההוראה מהווה אתגר לא פחות קטן. קיבלתי מהאוניברסיטה שנה חופש מהוראה. זו כמובן הקלה אדירה, אבל יש בהוראה יתרון גדול לחוקר מתחיל, שכן זוהי אחת הדרכים המרכזיות לגיוס סטודנטים למעבדה. חשוב להבין שחובת ההוראה – שעות, מספר קורסים וסוג הקורסים – היא דבר שמשתנה ממחלקה למחלקה, וכדאי להבין את המשמעות של זה לפני שמתחילים ולהיערך בהתאם.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסטדוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?

למעונינים במשרה באקדמיה, חשוב לדעתי ללמוד שיטות חדשות ולצאת מ״אזור הנוחות״ של הדוקטורט. כדאי לקרוא באופן רוחבי כדי למצוא את הנישה שהפכו בה פחות אבנים, ולאפיין רעיונות שאפתניים במקביל לפרויקטים שייצרו תוצאות מהר.  לאלו השוקלים מעבר לתעשיה, אחד הדברים שלמדתי דרך המפגשים של ביואברוד בסיאטל הוא שניתן לבחור בפוסטדוקטורט בתעשיה. בחירה כזו פותחת הרבה דלתות ומאפשרת התמקצעות ורכישת נסיון המבוקשים בתעשיה וחסרים עם סיום הדוקטורט.

אם יש צורך בפוסטדוקטורט שני בארץ, הדרך הקלה היא לחזור ל”מעבדת הבית”, זו שגדלת בה. מאד מומלץ להמנע מזה. מהלך כזה עלול להחליש את קורות החיים, גם אם יצאו מהעבודה הזו פרסומים מצויינים.

מבלי להמעיט בערך עבודה קשה וכישרון, חשוב לזכור שקיים אלמנט גדול מאוד של מזל בהצלחה באקדמיה. עבודה מדעית היא תהליך שברוב המקרים קשה להעריך לאן הוא יוביל, וחשוב מאד להיות מודעים לזה. כולם מוכשרים מאד, עובדים קשה ומשקיעים, אבל חלק נתקע בשלב הפרסומים ולעיתים זה ‘סתם’ חוסר מזל אכזרי. אני לא מטיף להרמת ידיים, רק מזכיר שלא הכל בידיים שלנו.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך אתה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?

במפגשים של ביואברוד בסיאטל נשמעו לעיתים קולות שטענו כי הפנייה לתארים מתקדמים, ואף לפוסטדוקטורט במדעי החיים, היא טעות תעסוקתית קשה. כמובן שהיה מאוד לא נעים לשמוע את זה. עם זאת, אני חושב שסטודנטים לתארים מתקדמים, ובכך אין הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם, חייבים להיות מודעים לקיומו של צוואר הבקבוק האכזרי של האקדמיה.

המחקר באוניברסיטאות לעולם יסתמך על דוקטורנטים, וצוואר הבקבוק ישמר. לאור כך עולה השאלה כיצד האקדמיה והתעשיה יכולות לנצל טוב יותר את שנות ההשקעה בחוקרים מצויינים שלא קיבלו משרה באקדמיה. לדעתי, עתידו של מחקר פרודוקטיבי בישראל כרוך בקיומן של משרות כדוגמת “עמית מחקר”, ובכך יצירת מסלולי קידום מקבילים וזניחת מודל הקביעות הרגיל. פעולות אלה יחזירו את השקעת המדינה בהכשרת כוח העבודה החשוב הזה בטווח הקצר, ויציבו את ישראל בחזית המחקר במדעי החיים בטווח הארוך יותר.

כאחד מהזוכים במלגת הנסיעה של ביואברוד ומשרד הקליטה ב- 2014, האם הפעילויות האחרות שביואברוד מציע לפוסטדוקטורנטים בחו”ל סייעו לך?
השתדלתי להשתתף בכל הפעילויות של ביואברוד בסיאטל. הפעילויות החברתיות היו מהנות מאוד לכל המשפחה. הפעילויות המקצועיות היו חשובות יותר. היה לנו ג’ורנל קלאב חודשי שבו כל אחד/ת סיפר/ה על מחקרם. מעבר למפגש החברתי, מפגשים אלו חשפו את המשתתפים לתחומי מחקר שונים, לשיטות מחקר מגוונות ופתחו אפשרויות רבות לשיתופי פעולה עתידיים.

ביואברוד מציעה פלטפורמה נהדרת לשילוב בין הפרטי למקצועי. העובדה שהרכזים הם פוסטדוקטורנטים יוצרת ארגון שהוא קהילתי בבסיסו, ומאפשרת מתן מענה לצרכים הייחודיים של קהילת הפוסטדוקטורנטים הישראלים, המצויים ברובם בצומת מאוד חשובה בחייהם. מלגת הנסיעה של ביואברוד ומשרד הקליטה מדהימה וכמובן מאד סייעה לי. זו היתה מן הפתעה מאוד לא צפויה שמישהו בישראל מסייע לך להגיע לראיונות. בארה”ב סיוע כזה הוא בסיסי, בעוד שבישראל לא היה מקובל אפילו להעלות את הנושא. העובדה שיש סיוע כזה היתה נהדרת ונתנה הרגשה שפיתוח המחקר בישראל נמצא במקום מכובד בסדר העדיפויות.