משרה נוכחית – VP Academia and Science, Awz Ventures

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך? את הדוקטורט עשיתי במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תחת הנחייתה של פרופ’ אינה וינר. התזה שלי התמקדה בתפקיד של אסטרוגן בסכיזופרניה. במהלך הדוקטורט עסקתי בעצם באינטראקציה בין מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, התנהגות וקשב במודלים בבעלי חיים לסכיזופרניה ולדיכאון. מיד עם אישור הדוקטורט התחלתי פוסט דוקטורט באוניברסיטת מרלינד בבולטימור. הפוסטדוק הראשון התמקד במודלים גנטיים להפרעות דיכאון ודיכאון ביפולרי. בהמשך עברתי לפוסטדוק במעבדה אחרת באותה האוניברסיטה, תחת הנחייתה של פרופ’ מיכל זלצמן, לפרויקט שעסק באלצהיימר ותאי גזע, בשיתוף עם מעבדתו של פרופ’ מארק מטסון ב- NIH/NIA. חזרתי לארץ מוקדם מהצפוי, לאחר שקיבלתי את מלגת שמיר למדענים חוזרים והמשכתי את המחקר במעבדתה של פרופ’ מיכל שוורץ במכון ויצמן תוך התמקדות בתפקיד מערכת החיסון במחלת האלצהיימר.

מהן היו המטרות המדעיות שלך? אני הגעתי לעולם המחקר דווקא מהמסלול הטיפולי-פסיכולוגי. פניתי למסלול מחקרי כי היה לי רצון להבין את הקשר בין לחץ פסיכולוגי למערכת החיסון מתוך רצון ליישם את זה בשיטות טיפול בעולם פסיכולוגיית הספורט. אי שם במהלך התואר השני, תחת הנחייתו של פרופ’ שמגר בן-אליהו, התאהבתי במחקר וזנחתי את הרצון לעסוק בטיפול. ברמה האישית הקסים אותי הרעיון שמחקר מאפשר לקחת רעיון שלי מאפס עד ל….עד הכי רחוק שיש ביכולתי. חשבתי שאם בטיפול אוכל לסייע לאורך החיים לכמה עשרות או מאות אנשים, אם אצליח למצוא טיפול למחלות פסיכיאטריות אוכל לסייע להרבה יותר. עם התשוקה הזו עסקתי במחקר הרבה שנים.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך? מתי הבנת שאת מעוניינת בקריירה אקדמית? בסמינר במהלך התואר השני הבנתי לראשונה בחיי שיש משמעות לחשיבה השונה שלי. הדבר הזה שבכל שנותיי בבית הספר נזרקתי מהכיתה בגללו, הפך פתאום ליתרון עצום באקדמיה, לכן המשכתי לדוקטורט. במהלך הדוקטורט התחלתי לקבל פרסים על העבודה שלי. אני חושבת שמעבר להנאה האדירה מהעבודה, וההתמכרות לתכנון הניסוי הבא, להכרה החיצונית היה ערך משמעותי שאני נמצאת במקום שנכון לי. עם כל זה הגעתי לפוסט דוקטורט ראשון שהיה לא מוצלח, ומשם הייתי צריכה להבין האם אני עדיין רוצה להישאר במסלול האקדמי. בתמיכה אדירה של הרבה פרופסוריות.ים וחוקרות אדירות מסביבי בחרתי להישאר ולהמשיך לעסוק במחקר.

מה הוביל להחלטה לחזור לישראל? אחרי שנים של התמקדות בקריירה, החלטתי to follow my heart. אין זה אומר שזנחתי את המחקר, אבל הרגשתי שנכון לקבל החלטה לא רק על סמך מה שנכון לקריירה שלי. היה פה הימור גדול, גם על הלב וגם על הקריירה, וגם מזל אדיר על כך שמצאתי חוקרת ישראלית שהיתה מוכנה לקלוט אותי בשלב הזה בקריירה במעבדה שלה, ועל כך שקיבלתי את מלגת שמיר של משרד המדע. וגם בחירה נכונה של הלב. שלא לדבר על כך שפגשתי אותו במפגש מנהלים אזוריים של סיינס אברוד.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה? האם עברת הליך בארה”ב או שרק בישראל?  אחרי 3 שנים בפוסטדוק הראשון, יצרתי קשר עם חוקרים מובילים בישראל, במחלקות שנראו לי רלוונטיות למעבדה שרציתי להקים. זומנתי לפגישות לא פורמליות בכל האוניברסיטאות בארץ, על אף שקורות החיים שלי לא היו “אפויים לגמרי”. הפגישות האלה הובילו לכך שהגשתי מועמדות לשתי אוניברסיטאות והוזמנתי לימי ראיונות.

כמי שהתנדבה בסיינס אברוד מהשניה הראשונה בפוסטדוק, שמעתי המון על חשיבות יצירת קשר באופן אקטיבי, לפני שהמאמרים הגדולים יוצאים. הבנתי שהמתנה לרגע שבו קורות החיים שלי מוכנים להגשה עלולה לגרום לכך שאגיע מבלי שמכירים אותי. לכן יצרתי קשר עם חוקרים.ות מובילים.ות בארץ כדי לתת להם הזדמנות להכיר אותי ואת המחקר שלי, ולתת לי הזדמנות להבין היכן יפתחו תקנים בזמן שנכון להתפתחות המקצועית שלי. ההליך הזה היה מוצלח ביותר, והוביל לזה שהזמינו אותי באופן די מיידי לראיונות. חשוב להסתכל על הפוסטדוק כתהליך לקראת משרה. משמעות התהליך היא כמובן העבודה המחקרית והפרסומים, אבל גם יצירת קשרים וניהול קריירה.

מהם האתגרים איתם התמודדת בחזרה לארץ – אישית ומקצועית? בסוף חזרתי מסיבות לא מקצועיות ולא למשרה אקדמית כמו שרציתי, אלא לעוד שלב של פוסטדוק. בנוסף, חזרתי בהריון. הגדרתי את זה בזמנו כ-180 מעלות על כל היבט בחיי. לתחושתי, המעבר לישראל הוא בעצם רילוקיישן נוסף ולא פשוט. יש לא מעט קשיים, מאחר והתקופה מחוץ לישראל משנה אותנו גם אישית וגם מקצועית. במקרה הפרטי שלי, יצאתי לפוסטדוק בגיל 33, לבד. הפוסטדוק התארך מכפי שתיכננתי, והגעתי לשלב שבו תכנון משפחה נעשה מאתגר יותר. ברמה המקצועית לא היה פשוט לחזור לעוד פוסטדוק, ולא למשרה כחוקרת עצמאית. מצד שני, זכיתי להגיע למעבדה מאד מיוחדת עם אחת החוקרות הכי מדהימות שיש. בחרתי להודות על זה ולקחת את זה כמשהו שמחזק אותי מקצועית, ובסופה של תקופה כך היה. עם זאת, בשלב מסוים הרגשתי שההתלהבות האדירה שהיתה לי ממחקר פחתה, וחיפשתי ערוץ מקצועי חדש.

מהן ההמלצות שלך לדוקטורנטים ולפוסטדוטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית? שנתיים לתוך הפוסטדוק, התקבלתי לתכנית פיתוח קריירה בסטנפורד. נחשפתי שם, לראשונה מאז שנכנסתי לאקדמיה, לתכנים שאינם קשורים למחקר שלי. במשך שבוע עסקנו בניהול קריירה, במו”מ, בהתפתחות אישית לצד ההתפתחות המקצועית, בהתבוננות בקריירה שאני רוצה, וכמעט ולא עסקנו במחקר שכל אחד ואחת מאיתנו רצו לעשות. מאז אני ממליצה לחוקרים צעירים ולסטודנטים למפות את הארגונים המקצועיים הרלוונטיים לתחומי המחקר שלהם, ולעקוב אחר הסדנאות והכנסים שהם מציעים. הכנסים המקצועיים מציעים התנסות חשובה בהצגת המחקר, התמודדות עם שאלות מאתגרות, ויצירת רשת מקצועית משמעותית. מענקי הנסיעה שהם מציעים למצטיינות ומצטיינים מהווים שורה משמעותית בקורות החיים. הסדנאות (summer schools) מציעות במקרים רבים גם תכנים שעוסקים בניהול קריירה ובצדדים הפחות מחקריים של קריירה אקדמית, שהם חשובים לא פחות. זה מוביל לכך שכאשר פוסטדוק.ית מגיע.ה לשלב של הגשת מועמדות, הבשלות המקצועית בולטת לא פחות מהפרסומים החזקים.

ומה עושים כשמחליטים לעבור מאקדמיה לתעשיה? בשלב שבו הבנתי שאני לא בטוחה יותר ברצון שלי להישאר במסלול האקדמי, התחלתי לבחון מסלולים אחרים. כל חיי הבוגרים עבדתי באקדמיה (חוץ ממלצרות) ולא ידעתי חצי דבר על מסלולי קריירה מחוץ לאקדמיה. את הבחינה עשיתי מתוך העבודה המחקרית. לא רציתי לעזוב מסלול שאני טובה ובטוחה בו לפני שאני יודעת עבור מה אני עוזבת. כמובן שזה נעשה בתאום ובשיקוף של הפגישות שאני עושה, וגם של המחשבות השניות שיש לי לגבי המסלול האקדמי. זו נקודה משמעותית בעיני – כל עוד עובדים בסביבה מקצועית טובה, עם מנחה שמחוייב.ת לקריירה שלכם.ן, אז אני ממליצה לערב את המנחה בשיקולים שלכם.ן. אם מדובר בסביבת עבודה רעילה, אז כבר יש פה עולם שלם של שיקולים מורכבים, שבראשם איך עוזבים, אבל בהינתן שמדובר בסביבת עבודה מקצועית וטובה עם מנטור.ית טוב.ה אז אני מאד ממליצה להתייעץ. להתייעץ עם המנחה, להתייעץ עם ראשי מעבדה מסביב, להתייעץ עם בוגרי ובוגרות המעבדה שמנהלים קריירה מחוץ לאקדמיה. מתוך כל השיחות האלה אפשר ללמוד על תפקידים אפשריים, על השכר שנכון לבקש מחוץ לאקדמיה, וכמובן זה מייצר הרבה קשרים ואנשים שלומדים להכיר אתכם.ן באופן לא רשמי, והופכים לחברים שרוצים לסייע או אפילו לעבוד איתכם.ן.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך את רואה את עתיד תוכניות הדוקטורט? לאורך שנותי כמתנדבת בסיינס אברוד מצאתי לנכון לקדם את הרעיון של שילוב מסלול ניהולי לצד הדוקטורט, כך שעם הדוקטורט סטודנטים.ות יצאו גם עם MBA. אני חושבת שזה גם יסייע לחוקרים.ות לנהל מעבדה ותקציבים באופן טוב יותר, וגם יהפוך בעלי תארים מתקדמים לאטרקטיבים.ות יותר בשוק העבודה. בשנים האחרונות התווספו גם תכניות יזמות. אני חושבת שמדענים.ות יכולים.ות להיות יזמים.ות מצוינים.ות או להוביל סטארטאפים, לכן הייתי מוסיפה לתוכניות הדוקטורט אפשרות לשלב מסלול ביזמות. המסלול השלישי שהייתי מוסיפה הוא מסלול בממשל וחקיקה. עם התקדמות המחקר, אנחנו עדים לפער הולך וגובר בין טכנולוגיות חדשות וחוקים ישנים ושמרנים. הפער הזה ניכר בשנים האחרונות ברחבי העולם. אני חושבת שאנשים המגיעים מרקע מחקרי יוכלו לסייע למחוקקים, או להפוך למחוקקים בעצמם, ולהוביל חקיקה שפועלת במקביל להתקדמות הטכנולוגית.

כחברת סיינס אברוד, האם הפעילויות שהעמותה מציעה לדוקטורנטים ולפוסט דוקטורנטים בחו”ל סייעו לך? אילו פעולות מצאת במיוחד תורמות לך אישית? לאורך שנותיי בארה”ב התנדבתי בסיינס אברוד. הרשת המקצועית שסיינס אברוד מציעה היא דבר נדיר ובעל ערך עצום. כיום אני עומדת בראש התכנית לשמירה על קשר עם מדענים ומדעניות ישראלים בחו”ל של משרד הקליטה שעוסקת בקשר ובקליטת מדענים חוזרים דרך הפלטפורמה של סיינס אברוד. אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לבחור את המסלול המקצועי, האישי, והמשפחתי שנכון להם.ן, ומכאן מגיעה ההחלטה לקחת משרה בחו”ל או לחזור לישראל. בתור אלומניי של סיינס אבורד, שפועלת כל השנים לסייע למדענים ומדעניות שרוצים.ות לחזור, אני חושבת שהפעילויות הרבות שסיינס אברוד מציעה לחבריה, מגבירה משמעותית את סיכויי ההצלחה של חברי העמותה במציאת מסלול קריירה מוצלח בישראל. בנוסף חשוב לי לציין שסיינס אברוד מציעה גם תכניות לבוגרים שחזרו, במסגרת ערוץ האלומניי. מומלץ לחבור לקבוצת הוואטסאפ ולהיות חלק מהרשת החברתית-מקצועית של בוגרי סיינס אבורד שחזרו לארץ.