ראיון עם ד”ר איתן יעקובי – חוקר ישראלי שחזר למחלקה למדעי המחשב בטכניון

ד”ר איתן יעקובי התחיל את דרכו האקדמית בטכניון, השלים דוקטורט ב-UCSD וחזר לטכניון כחוקר אחרי פוסטדוק בקלטק.
ד”ר מיכל ארד ראיינה אותו בשיחה על הדרך שלו למחקר, המלצות לדוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים וראייתו את העתיד.

משרה נוכחית

פרופסור משנה, טכניון, המחלקה למדעי המחשב
http://yaakobi.net.technion.ac.il

באילו תחומים עסקו עבודות הדוקטורט והפוסטדוקטורט שלך?
זכרונות ומערכות אחסון מידע – הארד-דיסקים, DOK, מערכות אחסון מידע כמו DROPBOX.אני תאורטיקן בתחום מעשי, והמחקר שלי התמקד ומתמקד בפתרון בעיות כמו לדוגמא: ב-DVD יש בעיות כמו שריטות או גרגרי אבק שעלולים לפגוע בתפקוד, בטלפונים ניידים יכולים להיות לנו רעשי רקע וכד’.
המטרה שלי היא לוודא שהמכשיר עובד ביעילות למרות כל הבאגים האלה. בתוך התחום של מערכות אחסון אני מתמקד בתיקון שגיאות, הארכת חיים ושיפור זיכרון – קיבולת ומהירות.

מה היה האירוע המכונן בקריירה שלך?
האמת היא שתמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק במחקר. תמיד הייתי באוריינטציה מחקרית, ומעולם לא הניעו אותי שיקולים של תעשייה וכסף. זו תחושת השליחות שהמון פעמים מדברים עליה בהקשר המחקרי – הרצון לפתור בעיות.

כיצד עבר הליך הראיונות למשרה באקדמיה?
התראיינתי גם בישראל וגם בארה”ב בשנה השניה של הפוסט. זו כמובן לא תקופה קלה, אבל ההליך היה מאד ברור – לא היתה איזו אי ודאות – כולם היו מאד הוגנים וכנים ,בין אם היתה להם משרה להציע לי ובין אם לא. אם אני צריך לסכם את ההליך הזה, אז זו היתה התנסות טובה.

מהם האתגרים אתם אתה מתמודד בהקמת מעבדה?
יש המון אתגרים אבל במקרה שלי, כתאורטיקן, הקמת מעבדה היא פשוטה יותר מאשר הקמת מעבדה מעשית. גם הסטודנטים שלי וגם אני יכולים כרגע לעבוד מהבית. נכון שאני עדיין צריך לבנות מערכות, אבל זה לא מעכב את העבודה שלי כרגע. המצב בטכניון הוא מאד טוב, יש מערכת משומנת שעובדת בצורה יעילה. מבחינת תקציבים קיבלתי חבילה שעונה על הצרכים שלי באופן מלא, כך שמאד שמחתי על המשרה פה.
גיוס סטודנטים מהווה כרגע אתגר גדול. כדי לגייס סטודנטים לתארים מתקדמים צריך לבנות שם, ואני רק התחלתי את המעבדה, לכן בשלב זה אני עובד עם סטודנטים לתואר ראשון. חלק מהם בהחלט עשויים להמשיך איתי לדוקטורט או שדרכם אני יכול לבנות את השם שלי כמנחה.
האתגר הנוסף שראוי לציין הוא ההוראה. בשנה הראשונה הדרישה היא הוראת שני קורסים, ומהשנה השניה מלמדים 3 קורסים. החלוקה היא קורס אחד גדול ושני קורסים קטנים. הקורס הגדול הוא פשוט יחסית. מדובר בקורסים שרצים כבר שנים, הסילבוס מוגדר ואין צורך לבנות מערכים מאפס. שני הקורסים הקטנים דורשים הרבה יותר השקעה כי אני יוצק לתוכם את התכנים שלי. מצד שני, זה כיף אדיר ואחרי ההשקעה הראשונית בשנה השניה זה כבר פשוט יותר.

מה המטרות המדעיות שלך?
ההתפתחות של התחום היא מדהימה ומהירה מאד. יחד עם זאת הדרך בה אנחנו משתמשים בזכרון לא השתנתה – הקיבולת והמקום השתנו, אבל לא מעבר לזה. השינוי הגדול הוא לכיוון של “עננים” אבל עולה השאלה האם זיכרון הוא רק זיכרון או שאפשר לעשות איתו דברים מעבר לזה. לדוגמא הזכרון האנושי בנוי כרשת עצבית שהיא גם זכרון וגם מערכת שמבצעת חישובים והערכות לוגיות. הזיכרון של המחשב שומר מסמך אבל מה שהזכרון שלנו יודע להגיד על המסמך הזה הוא הרבה מעבר. לזה אין לנו כרגע מקבילה, וזה מה שהייתי מעונין לתרום לתחום – זיכרון חושב, יעילות שליפת מידע. זה מבחינתי האתגר, ולשם אני חותר.

מה ההמלצות שלך לדוקטורנטים ופוסטדוקטורנטים אשר מעוניינים בקריירה אקדמית?
דבר ראשון לעשות מחקר טוב. זה אולי נשמע נדוש וטריוויאלי, אבל יכולת ההתמדה במחקר והגמישות החשיבתית ללכת עם רעיונות בנחישות לכדי מיצוי של פרוייקטים זה לא דבר פשוט בכלל. אם עושים דוקטורט בחו”ל חשוב לשמור על קשר עם אוניברסיטאות, ולתת הרצאות בארץ. לפעמים אנשים נשאבים לתוך המחקרים שלהם ומניחים שאם הוא יהיה טוב מספיק אז כל הדלתות תיפתחנה בפניהם וזה ממש לא כך. אסור לחכות לשלב הראיונות, מבלי שחוקרים בכירים במחלקות הרלוונטיות שמעו את השם שלך, ומבלי שהם פגשו אותך.
בדוקטורט לעיתים זה יותר מורכב, אבל בשלב הפוסט מאד מומלץ ליזום שיתופי פעולה. שיתופי פעולה עוזרים כשמחפשים משרה. חוקרים מחפשים מישהו שיוכל לתרום למחלקה ולמחקר שלהם. אם קורות החיים שלך מראים שיש לך היכולות לעבוד עם אחרים זה בהחלט יכול להפוך אותך למועמד יותר אטרקטיבי.
בנוסף חשוב מאד להבין מה העיתוי הנכון להגשת מועמדות – מתי נפתחות משרות רלוונטיות או איך אתה יכול להפוך את עצמך לרלוונטי עבור תקנים עתידיים.

עוסקים רבות בצוואר הבקבוק האקדמי, ובעובדה שישנם הרבה אנשים בעלי דוקטורט ומיעוט של משרות עבורם. לאור כך, איך אתה רואה את עתיד תכניות הדוקטורט?
אני לא רואה את זה כצוואר בקבוק, לפחות לא בתחום שלי, ולא חושב שיש צורך בשינוי. דוקטורט נותן הכשרה מחקרית – התמחות – שמאפשרת לדעתי לאנשים לקבל משרות מעניינות בהמשך גם באקדמיה וגם בתעשיה. יש המון תחומים בתעשייה בחברות גדולות וגם בסטארט-אפים שבהם מחפשים אנשים שיודעים לעשות מחקר טוב, אז אני לא רואה בדוקטורט מילה גסה או משהו שעלול לעכב את הקריירה. מצד שני העבודה המחקרית בהחלט לא מתאימה לכל אחד, אז צריך לדעת לא רק לעשות מחקר טוב אלא גם להפיק מזה את מה שאתה צריך להמשך. לאקדמיה צריכים אנשים בעלי איכויות מסוימות והעובדה שיש לאקדמיה אפשרות לבחור היא דבר חיובי בעיני. לא כל מסיימי הדוקטורט מתאימים לזה, אבל זה לא אומר שהם לא תרמו למחקר והרוויחו ממנו בה בעת. אני חושב שהחוקרים שיצאו לתעשיה תורמים שם המון, וככל שההכשרה שלהם טובה יותר כך רואים את זה בא לידי ביטוי בפיתוחים ובחידושים שאנחנו רואים כל הזמן. בעצם, גם האקדמיה וגם התעשייה מרוויחות מתכניות הדוקטורט ולכן אני רואה בהכשרה המחקרית הזו חשיבות עצומה.
כאחד מהזוכים במלגת הנסיעה של ביואברוד ומשרד הקליטה ב-2013, האם הפעילויות האחרות שביואברוד מציע לפוסטדוקטורנטים בחו”ל סייעו לך?
מלגת הנסיעה כמובן מאד משמעותית. לא השתתפתי בוובינרים משום שבנקודה שהתחלתי לחפש משרה כבר היו לי הקשרים הנכונים וידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות. עם זאת אני יודע מחברים שזה מסייע מאד. לא לכולם ישנם הקשרים שהם זקוקים להם. החיבור הזה שביואברוד מאפשר בין אקדמאים ואנשי תעשיה ישראלים לבין חוקרים צעירים בחו”ל הוא אדיר. אני חושב שפרוייקט שיאפשר מן חונכות אישית “אח גדול” יכול לסייע מאד – חיבור בין פוסט דוטורנטים בחו”ל לחוקרים בשלבים מוקדמים שכבר חזרו. זה אולי לא בא במקום networking עם החוקרים הבכירים ומקבלי ההחלטות אבל זה יכול לסייע בבניית קשרים, ובנוסף אלה שרק חזרו יודעים לתת את הטיפים הכי טובים.